פרק אחד
איימי:
הכל זה בולשיט, תסמכו עליי.
אפילו אני בולשיט, ככה אני מרגישה לפחות. חושבת שאוכל להשתלב רק בגלל שיש לי נעליי עקב אדומות כמו שצריך. אני לא יודעת מי יקנה את ההצגה הקטנה שלי שאני חלק מהם, אבל אני ממש מקווה שיקנו...אני צריכה את זה.
אני הולכת עכשיו במסדרונות בית ספר, אבל אלוהים זה לא נראה כמו בתי הספר המוזנחים שאליהם אני רגילה. בכל פינה פה יש ארונות עם עשרות גביעי ניצחונות, הכל מזהב, אין אף לא אחד שהוא מארד או כסף. מהר מאוד הבנתי שהכל חייב להיות מושלם בבית ספר הזה, ולעזאזל התקדמתי רק שני מסדרונות.
בחצאית מיני משובצת וגרביון לבן עד הברך, אני יורדת במדרגות זהובות, אל עבר כיתות, אני מחפשת חדר מסוים את חדר המנהל שנמצא ללא מוצא.
שערי השחור הארוך התקבע בתוך קוקו מקורזל שאלתרתי, שתי קצוות יצאו מתוכו ונפלו על מצחי ברשלניות.
המשכתי והתקדמתי בחיפוש אחר המשרד.
הייתי בדרכי לראיון, לא של עבודה, אלה הייתי צריכה בית ספר, כדי ללמוד כמו שאימי לוחצת עליי לעשות. בעשר שנות לימודי עד כה אפילו לא עלה בדעתי לפתוח ספר, ובטח שלא לקרוא בו. כינתי את עצמי כילדה בעלת פוביה מספרים ומביתי ספר בכללי, תמיד נהגתי לצאת על מורים ואפילו לנזוף בהם בעת הצורך, אבל עכשיו זה שונה הייתי צריכה להזכיר לעצמי, זה המקום היחיד שהיה מוכן רק לשקול את שהותי בו, הייתי צריכה להתמקם בבית ספר לפחות עד סוף השנה האחרונה, וזה היה מסובך, לפחות בשבילי, להגיע לבית ספר חדש בלי שום המלצה מבית הספר הקודם, איך לעזאזל אני אמורה להתקבל ככה?! למרות שאני חייבת להודות שלא עשיתי חיים קלים שם, אני מניחה שהודעתי שאני עוזבת בטח כל סגל המורים ערכו מסיבה, ואני לא מאשימה אותם. אני דווקא שמחה שאולי סוף-סוף יהיה להם יותר קל ללמד, ואם עזבוני הוא זה שיקל עליהם, אז למה לא.
עברתי כיתה ועוד כיתה, ידי מלטפת את מעט האבק בין הקירות, ועורי רותח מחום החימום שהודלק.
כעבור כמה דקות של הסתבכויות, מצאתי את עצמי עומדת מול משרד המנהל אדמס. דלת המשרד היה בצבע ירוק זרחני הנוגד את הזהב והפאר שהיה ממש בתחילת המסדרון. אני מניחה שנגמר להם התקציב בשלב מסוים.
נשימה עמוקה
ודפקתי על הדלת.
אחרי שלוש דפיקות קלות שמעתי כחכוך גרון, ואחרי זה קול הקורא לי לבוא. צעדתי בביטחון אל עבר דלת המשרד שנטרקה ישר אחרי. הדבר הראשון שראיתי היה את אור הבוקר שבקע מן חלון, בחוץ היו שדות שלמים ירוקים ועליהם נשזרו פרחים סגולים שהעניקו לירוק מראה משווע. על המשטח הירוק-סגול עמדה תחנת רוח עצומה שהשתלבה מדהים עם כל היופי הזה. ההבדלים בין הצבעים הצבעוניים שבחוץ לבין הצבעים האפרוריים שבתוך המשרד היו הבדל של שמיים וארץ, מן הסתם שהעדפתי את החוץ.
YOU ARE READING
לחיות עם זה
Roman d'amour*אני לא אוהבת אותו! אני לא אוהבת אותו! אני לא אוהבת אותו?* איימי: לפעמים אני מרגישה שאני חיה בתוך הצגה. אני מתבגרת מופרעת ולא ממושמעת. המזג שלי תלוי באם קמתי ברגל שמאל או ימין. אני מרגישה שהכל קורס לי בין הידיים. אך לילה אחד הכל השתנה, מצד אחד הוא...
