פרק שלוש
קמרון:
נכנסו לפאב, אני בראש, פירס וליאם מאחוריי, ואחריהם מדשדשים דין וקול.
אני תמיד מקדימה. בגלל שכבר מלאו לי שמונה עשרה (מה שעוד לא קרה לכולם) יכולתי להיכנס לפאב, בלי צורך בתעודת זהות מזויפת.
הדבר הראשון שקיבל את פניי, היה זעקה איומה של אישה. הסתכלתי סביב וראיתי שלאף אחד לא אכפת, הם התעסקו בעניינם כאילו לא שמעו צרחה שמיד ידעתי מה פירושה.
הסתובבתי, מנסה לאתר את מקור הרעש.
"אעע, תפסיק!" עוד זעקה
לפתע ראיתי אישה שוכבת על ספה ומעלה גוער אדם, שבפירוש יכולתי לראות שאין לה שום עניין בו.
בלי לחשוב פעמיים התקדמתי לעברם, שתי אגרופים בצידי גופי כבר היו מוכנות להתקפה. היססתי לשנייה. אביו של פירס הוא בעל הפאב, כך שידעתי שאם אתחיל מכות אקבל עונש על מהומה בפאב. זה העסיק את מחשבותיי שנייה אחת וכשהיא חלפה הדפתי אותו ממנה והתחלתי להנחית אגרופים על פניו. הוא זעק מכאב.
"תפסיק, בבקשה"
"מעניין" אמרתי ועצרתי לרגע את המכות "אם אני זוכר נכון, שהיא ביקשה ממך להפסיק אתה לא הקשבת לה" ובדיוק לפני סוף המשפט המשכתי להטיח אגרופים בפניו עד שכמעט איבד את ההכרה. לפתע אותה נערה. משכה בקצה חולצתי, רכנה לעברי ואמרה "תוכל לשחרר גם אותה?" היא הצביעה על נערה נוספת, שאם היא לא הייתה אומרת לא היה לי שמץ של מושג שהיא לא רוצה זאת.
הסתכלתי עליה כמה שניות כדי לוודא שאני מבין נכון, וכשמבטינו ננעלו, יכולתי לראות בעיניה שגם זאת נזקקה לעזרה.
קמתי מהאדם והתקדמתי לעבר האדם השני, ולא נסוגתי את ששתלתי לו אגרוף בפרצוף. הייתי מאוד מיומן באגרופים, אני וחברי הטוב בראד נוהגים לערוך קרבי התאבקויות לעיתים קרובות.
הנערה כבר השתחררה מאחיזתו ורצה אל חברתה, ראיתי בזה סימן לעצור את הפצצת אגרופי וניגשתי אל הבנות.
"אתן בטוחות?, קמרון ממש חיסל אותם" שמעתי שהתקדמתי, והבנתי שמדברים עליי.
"קמרון?" שאלה אחת
"האחד והיחיד" עניתי בחיוך וניסיתי להיראות שליו
היא הפנתה אליי את מבטה, עיקלה את שפתיה בחיוך קטן והנידה את ראשה לעברי בהכרת תודה. היא הייתה יפיפייה. חצי משערה היה שזור לתוך גולגול וחציו השני היה פזור והגיע עד מתחת לחזה.
"אין בעיות" אמרתי בקול את מה שהיא עשתה בשקט.
השנייה לא הסתפקה רק בתודה שקטה, היא הלכה לעברי, והושיטה את ידה "אני ג'ו" אמרה לאחר שלחצתי אותה "ואני משערת שאתה קמרון?"
הנהנתי ברוך, הרפיתי את ידי מידה, וחזרתי להביט בשנייה. ללא ספק היה אפשר להבחין שהיא עצבנית, זה היה ניכר בתווי פניה היפות. היא ניסתה לפרום קשר בשיערה, ונראתה מרוכזת.
"ואת?" שאלתי והפרתי את שלוותה
"אני?" היא הרימה גבה
"יש לך שם?" גיחכתי
"זאת איימי" ענתה חברתה "איימי רייט"
"היי איימי רייט" אמרתי, היא נופפה לעברי קלות, וחזרה להתעסק עם שיערה.
___________________________________________
לאחר שיחה קצרה שלי, של ג'ו וחבריי, איימי הלכה לעברנו והניחה את ראשה על כתפה של ג'ו
"אני רוצה ללכת" היא יללה
"רוצות טרמפ?" שאלתי, וישר אחרי האמירה הבנתי כמה רע נשמעה הצעתי אחרי הדבר שקרה להן, למרות שאני חושב שהוכחתי את חפותי בכך שעזרתי להן, אם הייתי הן ההיגיון הבריא שלי היא אומר לי לא להיכנס לאוטו עם אדם זר.
"לא זה בסססדר" אמרה איימי בהיסוס, ומשכה את ידה של ג'ו לאחור
"אנחנו צריכות ללכת" ניסתה ללחוש לה אך יצא לה בדיוק ההפך.
חמשתנו שמענו אך לא הגבנו.
"לפחות תנו לי להזמין לכן אובר" אמרתי
"זה יהיה בסדר" הסכימה איימי.
"תודה" מיהרה להגיד ג'ו
מיד הזמנתי אובר
"הוא כבר בדרך" חייכתי
YOU ARE READING
לחיות עם זה
Romantizm*אני לא אוהבת אותו! אני לא אוהבת אותו! אני לא אוהבת אותו?* איימי: לפעמים אני מרגישה שאני חיה בתוך הצגה. אני מתבגרת מופרעת ולא ממושמעת. המזג שלי תלוי באם קמתי ברגל שמאל או ימין. אני מרגישה שהכל קורס לי בין הידיים. אך לילה אחד הכל השתנה, מצד אחד הוא...
