פרק ארבע
קמרון:
עברו יומיים מאז התקרית בפאב. להפתעתי אבא של פירס לא אמר לי דבר ולא נזף בי על הבלאגן שערכתי, זה לא היה אופייני לו, הוא תמיד נהג לטפל בדברים בדרך הקשה, במיוחד שהתקרית הסתיימה בשתי מעולפים. הערכתי אותו מאוד הוא התייחס אליי כבן, לכן תמיד כשנזף בי הוא עשה זאת בנוקשות, הוא אמר לי הרבה פעמים את המשפט "מה שלא הורג מחשל". רוב הזיכרונות שלי הם איתו. אני ופירס גודלנו כמו אחים, בעצם זה מה שאנחנו, לא החשבתי אותו כדבר אחר.
שהיתי בביתי המוצנע, מחשבותיי נדדו אל הבר, יותר נכון אל מישהי ששהתה בבר, איימי רייט נכחה בכל מחשבה שלי ביומיים האחרונים. הדבר המוזר היה שהיא לא עשתה הרבה בשביל להיכנס לשם, לא החלפנו יותר משתי מילים, וזה בדיוק מה שסקרן אותי, היא הייתה מסתורית, משהו במבטה תפס אותי. לא הכרתי אותה מספיק ועכשיו כבר מאוחר מידי. המחשבה שלא נתראה שוב הרעידה את בטני.
צליל מפתח פילח את מחשבותיי, אימי נכנסה פזיזות הביתה, מרוב שכור אפילו לא יכלה ללכת ישר, צעדתי אליה וייצבתי אותה
"חזרת מוקדם" אמרתי בקור, אף שהשעה הייתה שתיים בלילה, בדרך כלל היא נהגה לחזור בבוקר, לעיתים בצהריים.
היא הנהנה "מסתבר שלא סיפקתי את השכורה כמו שצריך" גלגלה עיניים. במילים אחרות היא לא הייתה זיון מוצלח.
"אין אוכל למחר" הודיעה בניד ראש ושלחה יד קרה אל לחי.
"זה בסדר" זה ממש לא עניין אותי, אני אסתדר, אבל לגבי אימי לא ידעתי מה לעשות, היא הייתה רזונת היה אפשר לחשוב שאני אחיה הגדול. שאריות ליפסטיק צבעו את שפתיה, וריסיה המודבקים היו על סף נפילה, היא נראתה כמו זונה מושלמת.
"תשכבי" הובלתי אותה לספה, היא לא הייתה מספיקה להגיע למיטה. הלכתי למטבח ופתחתי את הברז, מזגתי את תכולתו לתוך כוס והגשתי לה, היא שתתה במהירות "עוד" היא בקשה, ובצעתי "שאכין לך קפה?" שאלתי "כדי שתתפקחי"
"אני לא רוצה להתפקח" אמרה בקדרות "מה קרה?" שאלתי, עטפתי אותה בשמיכת צמר כשהבחנתי שרעדה. עליתי על הספה והנחתי את ראשה על ירכיי. ליטפתי את שערה. לא היה לנו קשר רגיל, אני מניח שזה מה שקורה כשנכנסים להיריון בגיל 16.
היא פלטה יבבה והתחילה לבכות. "אני רוצה להפסיק" היא דרשה
"להפסיק מה?"
"עם העבודה הזאת, נמאס לי מכל ההשפלות האלה"
"אני מסכים, נוכל לסדר לך עבודה במקום אחר, אשאל את פירס אם אביו מוכן שתעבדי בפאב"
"תעשה את זה בשבילי?" אמרה בעיניים נוצצות, לא עניתי, רק המשכתי ללטף את שערה. בשלב מסוים היא נרדמה. קמתי בזהירות מהספה והוצאתי טלפון מכיסי, הוא היה שלב מתקדם אחרי נוקיה, קראו לו "טלפון חכם" אבל "טלפון טיפש" יותר תאם את המציאות.
חייגתי מספר והנחתי על אוזני
"קמרון?" שמעתי את שמי כצליל מתכתי מהצד השני
"אני צריך ממך טובה" אמרתי ישר ולעניין
"אמא שלך?" ניחש
"מי אם לא היא".
___________________________________________
אוקיי אנשים תקשיבו, המחשב שלי קצת מת וכל הסיפור קצת מת איתו, אז יקח זמן עד שהוא ישחוזר אז התכנים יעלו עוד הרבה הרבה זמן.
גוד ביי
YOU ARE READING
לחיות עם זה
Romance*אני לא אוהבת אותו! אני לא אוהבת אותו! אני לא אוהבת אותו?* איימי: לפעמים אני מרגישה שאני חיה בתוך הצגה. אני מתבגרת מופרעת ולא ממושמעת. המזג שלי תלוי באם קמתי ברגל שמאל או ימין. אני מרגישה שהכל קורס לי בין הידיים. אך לילה אחד הכל השתנה, מצד אחד הוא...
