השעה הייתה קצת אחרי חצות,
יוג'ין וגרגורי ישבו במכונית ביחד איתי ועם ויקטור.
"הכול מוכן?" שאל ויקטור שאנחנו מתחיל בנסיעה.
"כמובן אדוני" אמר גרגורי מקליד הודעה בטלפון.
"מצוין" הוא הדליק סיגריה.
משהו מרגיש שונה היום, הם נראים כל כך רציניים יותר מבדרך כלל.
האווירה הזאת מרגישה שונה.
הכבישים היו כמעט ריקים בשעה כזאת ואנחנו היינו בדרך לנמל הישן.
הייתי פה פעם... בפעם ההיא שפגשתי את ג'ון...
"קדימה" אמר ויקטור וכולנו יצאנו מהמכונית. במקום היו עוד מספר מכוניות שחיכו בתוך המתחם.
"היי בוס" אמר גבר גבוה עם תספורת קצרה ומבנה גוף רחב. גם הוא לבש חליפה שחורה בדיוק כמו כל שאר המיניונים של בייקוב.
"איפה המשלוח?" הוא שאל זורק מבט.
"ממש כאן" הגבר מתחיל להתקדם פנימה ואנחנו צועדים אחריו.
ארגזים בצבע שחור נפרסו לפנינו ובתוכם אריזות עטופות בשקיות שחורות.
"מתי הם הגיעו?"
"לפני כשלוש שעות" הוא אמר מביא לויקטור שקית קטנה ושקופה, בתוכה היו כדורים עגולים בצבע אדום.
"מצוין" הוא חייך דוחף את השקית לתוך הכיס שלו.
"אתם צריכים להזדרז ולהזיז אותם"
"כמובן. המשאיות כבר בדרך"
'משאיות...' על מה הם מדברים לעזאזל. ומה לעזאזל קורה כאן?
"היו בעיות?"
"לא. הכול עבר חלק. הסינים שיתפו פעולה הפעם" הוא צחק בקול מדליק סיגריה.
"אל תתנו להם להרגיש יותר מידי בנוח. הם לא שותפים" אמר ויקטור.
"כמובן שלא בוס. דרך אגב המשלוח נוסף אמור להגיע בעוד כשבועיים"
"שבועיים?" הוא נראה מופתע
"כן" הגבר גירד את ראשו.
"אני מקווה שתצליחו לעמוד בזה"
"אל תדאג אנחנו על זה" הוא אמר בקול אופטימי.
"אם יש בעיות תעדכן את גרגורי בהקדם"
"שום בעיות בוס" הוא אמר מכבה את הסיגריה שלו.
"מצוין. תמשיכו בעבודה הטובה" אמר ויקטור ואנחנו היינו בחזרה למכוניות.
הלב שלי הלם במהירות.
מה לעזאזל קרה עכשיו...
מי האנשים האלה? ולמה אנחנו נמצאים כאן?
YOU ARE READING
משיכה
Cerita Pendek*הסיפור מכיל תוכן מיני, התעללות. ותיאורים של שימוש בסמים ואונס* חיו של פליקס מעולם לא היו קלים. כאשר היה צעיר חלם על להפוך לשחקן ולטרוף את העולם אבל המזל לא האיר לו פנים. הוא מגיע ממשפחה הרוסה שהדבר היחיד שהוא רצה לעשות זה להתנתק ממנה כאשר הוא מגיע...
