הסטוקר האכזרי שלי

חלק 7- משחק של צללים

נ.ב ניק

המסך שלי מהבהב באור כחול עמום, ואני מתרכז בטיקטוק של טום.
אני מתבונן בתנועות האצבעות שלי כשהן גוללות למטה, עובר בין הסרטונים שהיא העלתה. כל פוסט שלה הוא פיסת מידע חדשה שאני יכול לשלב בתמונה הכוללת, ואני מרגיש את ההתרגשות גואה בכל פעם שאני רואה את פניה.

אני פותח את הסרטון הישן שלה, בו היא רוקדת עם חברה שלה. לוחץ על לייק.
תוקע עוד לייק על סרטון נוסף שבו היא מדברת על משהו שאהבה, וחשבתי על זה שיש מקום למעורבות רבה יותר. אני שולח לה תגובה פשוטה: "אהבתי את התנועה שלך פה – זה נראה כמו רגע טוב!" – בעיניי, כל תגובה קטנה כזו היא עוד צעד בקרב המתמשך שלי.

אני משקיף על עמודה של הסרטונים שהיא אהבה, ומהם בוחר סרטונים ישנים נוספים לשים עליהם לייקים. כל לייק שלי יוצר רמז נוסף שהיא עשויה לשים לב אליו, ואני מחכה לרגע שבו היא תתחיל לשים לב אליי.

בעודי ממתין, אני מרגיש את הדופק שלי מואץ עם כל הודעה שהיא מגיבה לה. כל התייחסות שלה לפרופיל שלי היא כמו ניצחון קטן שלי. זה רק עניין של זמן עד שהיא תשים לב ותהיה סקרנית יותר לגבי מי שאני ולמה אני מתעניין בה כל כך.

בעיצומו של המשחק, דלת המשרד שלי נפתחת בפתאומיות. אליס, עם הבעת פנים צינית שמנוגדת לחלוטין לאווירה הרצינית שלי, נכנסת ומביטה בי בעין חדה. היא נעמדת ליד השולחן שלי, עיניה מצטמצמות לנקודה כואבת.

"מה, שוב על הטיקטוק שלך?" היא שואלת, תוך שהיא מסניפה בלעג. "אתה מבזבז את כל הזמן הזה על לייקים ופוסטים? לא יכולת למצוא משהו יותר מועיל לעשות?"

אני מרים את ראשי, מזעיף פנים. "אליס, עכשיו לא הזמן." אני משתדל לשמור על קור רוח, אבל מתחיל להרגיש את חומם של תסכולים שצפים לאט לאט.

היא מתעקשת לא לזוז, מציבה את ידה על השולחן שלי במעט חוצפה. "אה, באמת? מה בדיוק כל ההשקעה הזאת אמורה להשיג? לא נראה לי שהתגובה שלך תשנה משהו."

אני מנסה להתמקם מחדש, להתרכז במסך שלי ולהתרחק מההפרעה. "תשאירי אותי בשקט. זה לא עניינך מה אני עושה."

אליס לא מתכוונת לוותר בקלות. היא נעמדת מעליי, גובהה והציניות שלה מתמזגים יחד, "אתה יודע, כל מה שאתה עושה רק עושה אותך לחשוד יותר. אולי כדאי שתתמקד במשהו שיביא תוצאה אמיתית ולא יפגע במטרה שלך."

אני שורק ברעש נמוך של חוסר סבלנות. "אם את לא יכולה לתמוך או להציע עזרה מועילה, אני מעדיף שתעזבי אותי."

אליס מרימה גבה ומסניפה, "אוקי, אוקי, רק לא תשכח שההצלחה שלך כאן תלויה גם בזהות שלך. תתפלא כמה אנשים מסתכלים, לא כל הלייקים נראים אותו דבר."

היא פונה ועוזבת את המשרד, ואני משאר לבד עם המחשבות שלי, מרגיש את החום שב לתפוס אותי מהתגובה של אליס, כשהמסך שלי שוב מהבהב באור הכחול של האפליקציה.