ההתפכחות

פרק 1

איפה את? אני מסתכלת על ההודעה מעדן, שוקלת אם לומר לה היכן אני.

אם היא תדע שאני מחוץ לביתו של הראל בסביון אהיה בבעיה.

החברות יעשו לי התערבות כמו שהיה עם ירדן, טפו ימח שמו. אני עדיין לא מוכנה להתערבות, לא לפני שהשגתי אותו.

הוא חזר השבוע מגרמניה לאחר כמעט שנתיים ועדיין לא ראיתי אותו.

אני: בבית.

עדן: את לא. אני אצלך. שיט.

אני: התכוונתי בדרך הביתה, חכי לי. לא ראיתי אותו, אבל אני חייבת לצאת. אני עדיין לא יכולה לחשוף את התוכניות שלי לגביו. כשאמילי אמרה לי שהוא חוזר לארץ לעבוד במשרד של מוטי לא הייתה מאושרת ממני. הייתי בטוחה ששנתיים בלי לראות אותו עשו את העבודה ושכחתי ממנו, אך ברגע ששמעתי את החדשות המרעישות האובססיה שוב זקפה את ראשה, הפרפרים בליבי החלו להתעופף במעגלים סביב ראשי ואני בטוחה שאם אמלי הייתה מביטה טוב יותר בפניי היא הייתה רואה את האישונים שלי בצורת לבבות ורודים זוהרים.

עדן: טוב מהר, אני רעבה.

בחוסר רצון אני מניעה את הרכב ויוצאת מהשכונה היוקרתית להחריד הזו ומנסה לנווט את דרכי לכיוון הכביש המהיר לתל אביב.

בעודי משתלבת בתנועה הטלפון שלי מצלצל, ושמה של טלי הסוכנת שלי מופיע על הצג.

"טלי תלתלי." אני עונה.

"רוני, מה קורה מותק?"

"סבבה, מה איתך?"

"תקשיבי, נפתח מלון בוטיק חדש ברוטשילד, זוכרת שדיברנו עליו?"

"דיברנו עליו?" אני פונה ימינה.

"נו כן, לא משנה. ההשקה היום בערב והם פנו לסוכנות. את הולכת."

"היום?" אני חושבת אם קבעתי משהו.

"כן סגרתי איתם כבר לגבי התשלום ואישרתי." היא כל הזמן עושה את זה, לא משאירה לי הזדמנות לסרב.

"טוב אני באמצע נהיגה. שלחי לי את הפרטים, אשתדל להגיע." אני צוחקת.

"תהיי שם בשמונה." היא לא צוחקת ומנתקת את השיחה.

אני מתרכזת בדרך חזרה, אחת כמוני עם בעיית קשב וריכוז מובהקת לא יכולה להתרכז בכמה דברים בבת אחת לכן אני משתדלת לא לשוחח בטלפון כשאני נוהגת כי אז אני יכולה למצוא את עצמי בדרך לאילת. בעצם אני יכולה להתרכז בשני דברים רק כשזה נוגע להראל חיוט, לבהות בו ולפנטז עליו בו זמנית.

בעוד שלושה ימים נשף המסכות של חברת הסלולר תפוז שאני הפרזנטורית שלהם. זה האירוע הכי מדובר של השנה וכל מי שנחשב מגיע לשם כדי לראות ולהיראות. כל חבריי ומכריי יהיו שם, אהיה חייבת לגרום להראל להגיע גם, אדבר עם אדר, רק לו הוא יקשיב. אם אגיד לאמלי היא בכוונה תגיד לו לא להגיע המרשעת הזו.