ההתפכחות

פרק 3

״אם לא אכפת לכם, אשמח להמשיך בדייט שלי.״ איתן מחייך אליהם וחושף גומת חן בצידו הימני שלא הבחנתי בה קודם ומרחיק אותי מהם מבלי להמתין לאישור. אני יכולה להרגיש את המבטים שמלווים אותנו בזמן שאנחנו מפלסים את דרכנו בין האנשים. אך רק מבט אחד מעניין אותי וכשאני מסתובבת לכיוונם אני מגלה שהוא באמת מסתכל.

״איזה אלוף אתה!״ אני משתחררת מאחיזתו כשאנחנו נעמדים שוב ליד הבר, ״ואפילו לא הייתי צריכה לגרום לך לעשות את זה.״

״הבחור שניסית לגרום לו לקנא הוא הראל?״

״כן!״ אני קוראת ומצמידה את ידיי בהתלהבות. ״ניסיתי כבר הכול חוץ מ...ממך, והוא באמת מקנא. תסתכל עליהם רגע ותבדוק אם הוא מסתכל עלינו.״

הוא מניח את ידו על גבי ומצמיד אותי אליו, ״אני בטוח שהוא היה רוצה להתחלף איתי עכשיו.״ הוא קובר את ראשו בשערי, ממשיך במשחק הקטן שלנו. ריחו שוב חודר לאפי ולרגע גורם לי לאבד שיווי משקל.

הוא מתרחק ממני ונועץ בי את עיניו הירוקות להחריד, "בואי." הוא מושיט לי את ידו.

"לאן?" אני שואלת.

"אני רוצה לערוך לך סיור במלון המכוער שלי."

"אה, בקשר לזה הוא לא מכוער... כאילו יש לו קטע מיוחד." אני צועדת אחריו ומנסה להסביר לו.

הוא צוחק, שוב חושף את הגומה המשגעת שלו מבעד לזיפים המשורטטים שעל פניו. פניו מרצינות והוא אומר,"לעולם אל תתחרטי על משהו שאמרת והתכוונת אליו."

"לא רציתי שתיפגע, השקעת המון כסף ו-"

"הכסף לא מעניין אותי. הדעה שלך מעניינת אותי. אמרת שהמלון מכוער לא?"

אני מהנהנת.

"אז נעבור על כל חלק במלון ותגידי לי מה לא אהבת בו ומה היית עושה אחרת. ואני אדאג לשאר." אנחנו מגיעים לכיוון הקבלה.

"אתה צוחק." אני ממהרת להדביק את צעדיו.

הוא עוצר ליד המעליות ומסתובב אליי, אוחז בסנטרי מאלץ אותי להביט בפניו.

"יש שני דברים שאני לא צוחק לגביהם אף פעם, כסף ורגש." הוא נכנס למעלית ומחכה שאכנס. מי זה הגבר הזה? ומאיפה הוא נפל עליי?

"את המעלית את אוהבת?" הוא שואל ואני מנסה להבין אם הוא צוחק, "את צריכה לראות את הפרצוף שלך." הוא מחייך.

"הבנתי אותך." אני זועפת, "תתכונן להוציא הרבה כסף על מלון שרק נבנה כי הוא מכוער מאוד." אני יוצאת מהמעלית כשאנחנו מגיעים לקומה הראשונה.

שומעת אותו מגחך לעצמו.

"מה את חושבת על חדר האוכל?" הוא שואל כשאנחנו פוסעים פנימה.

אני מביטה סביב ובוחנת כל פרט. אימא שלי תמיד אמרה לי שהעין שלי לא מפספסת דבר. מהדבר הכי פחות משמעותי עד הדבר הגדול וכך גם בלימודים שלי בשנקר. כולם תמיד התייעצו איתי לגבי הפרויקטים שלהם ורצו את חוות דעתי.