ההתפכחות

פרק 10

"איפה את?" קולה של טלי מאיים לקרוע לי את עור התוף.

"פחות מדקה אצלכן."

"חסר לך שלא." היא ממשיכה לנבוח.

אני מנתקת את השיחה ונכנסת למונית.

"סע מהר, אני מתחננת." אני מבקשת מנהג המונית.

"לאן את ממהרת, חמודה?" הוא שואל ואני מקווה שהוא לא חושב לנהל איתי שיחות עכשיו כי הראש שלי מתפוצץ. האירוע של חברת הסלולר 'תפוז' הערב ועירית הסטייליסטית שלי לא מוכנה לגלות לי מה השמלה שהיא בחרה עבורי וזה משהו שמדאיג את טלי. ואם זה לא מספיק לא עצמתי עין בגלל ששחזרתי את כל הערב עם הראל בראש מספר פעמים, ניסיתי להיזכר אם רציתי להבין שהלן והוא נפרדו או שהוא באמת אמר את זה מרוב שהייתי באופוריה שאנחנו סוף סוף לבד. שסוף סוף הוא נוגע בי, מנשק אותי משהו שחיכיתי לו שנים ואיך הוא ניפץ את הבועה שלנו ברגע שהוא ענה לשיחה הארורה הזאת מהנאצית.

וכשניסיתי כבר להירדם ועצמתי את עיניי, בדיוק דור נכנס הביתה עם השרלילה התורנית. וזה היה הרגע שבו הבנתי שאבוד לי, כבר לא ארדם.

"רק סע בזהירות." אני אומרת לנהג ונכנסת לאינסטגרם, יש לי בסביבות החמישים תיוגים לגבי הערב, כל עמוד בידור אפשרי מדבר על האירוע של 'תפוז' ומעלה השערות לגבי הלבוש שלי ושל דן הפרזנטור של 'תפוז'. אלוהים דווקא הלילה לא ישנתי ויש לי שקיות שחורות מתחת לעיניים.

אני מודה לנהג ויוצאת מהמונית. ממהרת לעלות במדרגות לקומה השנייה לסטודיו של עירית.

"אני פה." אני צועקת מבעד לדלת הזכוכית כשהן מבחינות בי.

"למה את תמיד מאחרת?" טלי נוזפת בי בזמן שאני מחבקת את עירית.

"נשבעת שהשתדלתי שלא. אפילו לא עצמתי עין כל הלילה כדי לא לאחר." אני משקרת, פונה אל טלי ומחבקת גם אותה.

"לא ישנת? בגלל זה את נראית כאילו דרסה אותך משאית." טלי לא חוסכת בביקורת אף פעם.

"גם אני אוהבת אותך." אני כבר רגילה להערות שלה, "אפשר קפה בבקשה?" מבטי מתחנן לעבר עירית.

"ברור, שלי תקנה לך." היא מסמסת לעובדת שלה, "מלא קצף ודאבל אספרסו כן?" היא מוודאת.

אני מהנהנת.

"היא יורדת לקנות." עירית מניחה את הנייד שלה על השולחן.

"את מלאך." אני שולחת לה נשיקה באוויר.

"טוב, את מוכנה כבר לגלות לי מה היא הולכת ללבוש הערב?" טלי יורה בחוסר הסבלנות האופיינית לה.

לא נראה שעירית מתרגשת ממנה. היא פונה אל אחד מהקולבים העמוסים שלה ושולפת משם שמלה עטופה בבד עם רוכסן, "זו השמלה וזו המסכה שלך," היא מניחה את השמלה והמסכה על הספה המוזהבת לצידי.