שיניתי אותו

החלטות קשות

קריאה מהנה ואשמח לכוכבים ולתגובות ❤️

פרק 26: החלטות קשות
נקודת מבט: לילי

עברו כמה ימים מאז שנתקלתי באלכס במסדרון, והלב שלי לא נרגע מאז. המחשבות עליו המשיכו לרדוף אותי, למרות כל מה שקרה בינינו. ידעתי שהוא ממשיך בשלו, מסתובב עם הבנות, הולך למסיבות, אבל אני לא יכולתי לשחרר את מה שהיה. כל כך רציתי שזה ייגמר אחרת. רציתי שנחזור להיות כמו שהיינו – לפני כל הדרמות, לפני הכאב.

ישבתי בחדר שלי, נועצת מבט בתקרה, כשצלצול הטלפון שלי קטע את המחשבות. זה היה טום, חבר קרוב שתמיד היה שם בשבילי. הוא שמע מה קרה עם אלכס ולא הפסיק לדאוג לי מאז.

"היי, לילי, מה קורה?" הוא שאל כשעניתי.

"אני בסדר, טום, באמת," ניסיתי לשדר ביטחון, אבל הקול שלי רעד.

"לילי, אני מכיר אותך יותר מדי טוב כדי לדעת שאת לא בסדר. אני יכול לבוא?"

השתתקתי לרגע. אולי באמת הייתי צריכה מישהו קרוב. מישהו שלא יסתכל עליי במבט חצי מרחם כמו שאר הבנות. מישהו שפשוט יהיה שם.

"כן, בטח. תבוא."

כעבור חצי שעה, טום הגיע. הוא הביא איתו שקית פופקורן וקולה, כאילו זה ערב של סרטים ולא ערב של שיחות קשות. התיישבנו בסלון, והשקט ששרר בינינו היה נוח. הוא תמיד ידע מתי לא ללחוץ, ומתי פשוט להיות נוכח.

"אז, מה הולך בינך לבין אלכס?" הוא שאל לבסוף, כששנינו שקועים בצפייה בטלוויזיה.

נשמתי עמוק. "אני לא יודעת, טום. אנחנו בהפסקה, אבל זה מרגיש כאילו זה הרבה יותר מזה. הוא... חזר לעצמו. למסיבות, לבנות... כאילו לא היינו בכלל."

טום הביט בי, עיניו מלאות אמפתיה. "ואת? מה את מרגישה?"

הבטתי בו. "אני מרגישה כאילו איבדתי אותו, אבל אולי גם איבדתי את עצמי בדרך. אני לא יודעת אם יש עוד דרך חזרה. הוא שבר אותי, ואני לא יודעת אם אני יכולה לתקן את זה."

"את לא צריכה לתקן את זה," הוא אמר בשקט, מניח את ידו על כתפי. "את לא צריכה לתקן את מה שהוא שבר."

הדמעות עלו לעיניי, והבנתי שהוא צודק. ניסיתי כל כך חזק לתקן את מה שקרה, אבל אולי הגיע הזמן להפסיק לנסות. אולי הגיע הזמן להמשיך הלאה.

נקודת מבט: אלכס

השבועות האחרונים היו מטורפים. כל מה שחשבתי שיהיה קל, כל החיים שחזרתי אליהם, הרגישו פתאום ריקים. הבנות, המסיבות, החיוכים המזויפים – הכל נהיה מעייף. אבל כל פעם שניסיתי לחשוב על מה לעשות, חשבתי עליה. לילי.

באחת מהמסיבות האחרונות, אפילו לא טרחתי לנסות להשתתף. ישבתי בצד, מביט על כולם, כשהחבר'ה ניגשו אליי. "מה קורה איתך, אלכס?" שאל אחד מהם. "כבר לא שומעים עליך כמו פעם. היית הכוכב של המסיבות."

הבטתי בו ולא הצלחתי להגיב. ידעתי בדיוק למה זה קורה. זה כי כל מה שחשבתי עליו היה לילי. החיים שלי פשוט איבדו כיוון מאז שהיא לא לצדי.

למחרת החלטתי לעשות משהו שידעתי שיציב אותי מול האמת. הגעתי אל בית הספר מוקדם יותר מהרגיל, מחפש אותה. היא לא הייתה במקום הרגיל שלה בהפסקה, אז ניגשתי לחברות שלה.

"לילי פה?" שאלתי אותן.

הן הביטו בי במבטים קרירים. "לילי לא רוצה לדבר איתך," ענתה אחת מהן. "אנחנו לא יודעות מה יש לך לחפש איתה."

נשארתי קפוא במקום. הייתי צריך להבין שזה יקרה. היא לא תסלח לי כל כך מהר. אבל הייתי חייב לפחות לנסות לדבר איתה. הייתי חייב להסביר לה את מה שאני מרגיש