קריאה מהנה ❤️.
פרק 28: סימנים של תקווה
נקודת מבט: לילי
הימים אחרי השיחה ההיא עם אלכס היו מלאים ברגשות מעורבים. מצד אחד, הרגשתי הקלה עצומה – סוף סוף שמעתי ממנו את המילים שרציתי לשמוע כל הזמן הזה. מצד שני, עדיין היה בתוכי פחד עמוק. פחד שמה שקרה בינינו יקרה שוב, ושאני אתן לו את הלב שלי רק כדי שירסק אותו מחדש.
ניסיתי לא למהר לשום מקום. החלטתי לקחת את זה לאט. כל צעד קטן היה משמעותי, וכל אינטראקציה בינינו הרגישה חשובה. התחלנו לדבר יותר, להיפגש פה ושם, אבל עדיין היה מרחק קטן בינינו – מרחק שהייתי צריכה כדי להגן על עצמי.
באחד הערבים, אלכס הזמין אותי לצאת. זה לא היה דייט רשמי, יותר כמו מפגש חברי. הוא הציע שנלך לטייל על החוף, מקום שתמיד היה מרגיע אותי. חשבתי שזה רעיון טוב – משהו שיכול לעזור לנו לחזור לדבר ולהיפתח מחדש.
כשהגענו לחוף, האוויר היה קריר ומרענן. השמש כבר התחילה לשקוע, והשמיים היו צבועים בגוונים רכים של ורוד וכתום. אלכס ואני צעדנו על החול בשקט, רק קול הגלים המכות ברכות בחוף נשמע מסביבנו.
"זוכרת את הפעם הראשונה שהיינו פה?" הוא שאל פתאום, משמיע את המחשבה שלו.
חייכתי. "כן, איך אפשר לשכוח? ניסית להרשים אותי עם קפיצות על הגלים ונפלת למים."
אלכס צחק, והצליל הזה גרם לליבי להתחמם. "כן, זה היה רגע די מביך. אבל לפחות זה הצליח לגרום לך לצחוק."
הבטתי בו, והחיוך על פניי הפך לרציני יותר. "זה באמת היה כיף אז. היינו כל כך שמחים... כל כך חסרי דאגות."
הוא הסתובב אליי, עיניו כהות ומלאות ברגש. "אני יודע שהרבה השתנה מאז, לילי. אבל אני באמת רוצה לחזור למקום ההוא... למקום שבו היינו לפני כל זה. אני יודע שזה ייקח זמן, ואני מוכן לחכות."
השתתקתי לרגע, מרגישה את כל הרגשות שמציפים אותי. רציתי להאמין לו. רציתי כל כך להחזיר את מה שהיה. אבל עדיין היה בי קול קטן שאמר לי להיזהר.
"אני יודעת," עניתי לבסוף בשקט, "אני רק צריכה זמן, אלכס. אני רוצה לנסות, אבל אני לא יכולה להבטיח כלום. הפחד הזה עדיין שם."
הוא הנהן לאט. "אני מבין. ואני לא הולך לשום מקום. אני אוכיח לך שאני באמת מתכוון לזה."
נקודת מבט: אלכס
כשעמדתי שם מול לילי, עם האוויר הקריר והרוח הקלה שמלטפת את הפנים שלנו, הרגשתי את הלב שלי דופק בחוזקה. כל הזמן הזה חשבתי שהיא לעולם לא תיתן לי עוד הזדמנות. אבל עכשיו? עכשיו היה ניצוץ קטן של תקווה.
לא רציתי למהר. ידעתי שהיא צריכה זמן, וידעתי שאני חייב להיות סבלני. פעם הייתי מוותר בקלות, זורק כל מערכת יחסים לצד ברגע שהדברים הסתבכו. אבל עם לילי זה היה שונה. הייתי מוכן להיאבק בשבילה, להוכיח לה שאני יכול להיות הבחור שהיא צריכה.
המשכנו ללכת על החוף, והשקיעה נעלמה לאיטה מאחורי האופק. הרגשתי את האוויר משתנה, הופך קר יותר, אבל בלב שלי היה חום שלא הרגשתי הרבה זמן.
איך היה פרק 28?
YOU ARE READING
שיניתי אותו
Romanceהמסדרונות של תיכון רידג' נורת' היו השטח שלי. לא משנה איפה הייתי - בחדר כושר, במסדרון או ליד הכיתות - הרגשתי את המבטים ננעצים בי מכל הכיוונים. זה מה שהיה להיות אלכס רומנו. חתיך, פופולרי, הבנות היו מתחרפנות רק מלראות אותי עובר לידן. חלק מהבנים היו מתי...
