לכבוש את מספר המזל שלי. (5)

פרק 7🎀

דין:

דין:
אתמול פגשתי את הבחורה הזאת בפעם הראשונה. ולא יכולתי לישון רק בגלל המחשבות לגבייה. כל-כך הרבה שאלות התרוצצו סביב הבחורה הזאת. רציתי להבין הכל. אבל גם לא יכולתי. היא הייתה בתוך עצמה. היא הראתה לחברה ביטחון גם שהוא לא היה הכי חזק כמו של כולם ובתוך תוכה הייתה שונה יותר. נסגרת בתוך עצמה. ולא נתנה לאף אחד לדעת מהחיים השניים שלה. הבחורה ההיא הייתה מסתורית. היא הטריפה אותי. רציתי לדעת הכל. רציתי את כולה גם אחרי שקראתי את היק האישי שלה עד חמש לפנות בוקר.     ולא ידעתי איך זה קורה דווקא לי. אני הבן אדם הזה ששום דבר לא מעניין אותו ובעיקר לא בנות והרגשות שלהם. והכל בגלל ילדה שפגשתי בגיל שבע. שכנראה ראיתי אותה אתמול. אחרי עשר וחצי שנים אחרי שהפכתי עולמות בשביל למצוא אותה. ולפתע היא הגיעה אלי. אחרי שהייתי רגע מלאבד כל תקווה.
אבל היום היא לא הגיעה לבית הספר. הבחורה שלי לא הגיע לבית הספר. וזה עצבן אותי. הרגשתי רכושני ואובססיבי לגביה. לגבי ילדה שהכרתי רק לפני עשרים וארבע שעות. לא הצלחתי להתרכז בשום שיעור. ובשום אימון פוטבול מטומטם. הייתי צריך לראות אותה. סיימתי את הלימודים בשעה 12 בצהריים. יותר נכון הברזתי מכמה שיעורים. אבל זה פאקינג לא עניין אותי.
הגעתי לבייתה ודפקתי על הדלת. אבל לא היה שום מהנה. דפקתי שוב. אבל אף אחד לא פתח. ידעתי שאני הולך להתחרט על זה. אבל פתחתי את הדלת בקלות רבה. הדלת בכלל לא הייתה נעולה.
נכנסתי לבייתה של היילי בלי לחשוב פעמיים ועייני נחתו על כלבה קטנה וחמודה מסוג יוקשר טרייר קופצת אלי ונובחת לעברי בשמחה. ליטפתי אותה קלות ולפתע היילי יצאה מהחדר שלה וירדה במדרגות. היא לבשה פיג'מה קצרה ולוהטת. הפיג'מה ישבה על גופה בצורה מושלמת. כאילו יצרו את הפיג'מה הזאת במיוחד בשבילה. ויכולתי להבחין בגופה היפה. היילי לא הייתה רזה מעצמות כמו כל דוגמנית על.  אבל היא הייתה הכי יפה ולוהטת שאי פעם ראיתי. היא הייתה שונה מאחרים וזה מה שסיקרן אותי בה, שהפך אותה למיוחדת עבורי.
הסתכלתי על פנייה היפות וכאב חד נגע בי. העיניים היפות שלה היו אדומות.
"היילי הכל בסדר?" שאלתי בדאגה והתקרבתי לכיוונה אבל היא ברחה ממני בשנייה שהבחינה שזה אני שנכנס לביתה. וישר נכנסה לאחד החדרים שכנראה היו שלה. עליתי במדרגות בלי לחשוב פעמיים ודפקתי על הדלת שלה כמה נקישות אבל היא לא פתחה. "היילי תפתחי עכשיו." הוראתי לה בנוקשות, למה היא בוחרת ממני? "תילך מכאן דין. אני מבקשת." אמרה היילי בקול חלש. "תפתחי או שאני פותח היילי." אמרתי שנית ללא מענה ממנה. הוצאתי מן הארנק שלי מטבע וניסיתי להזיז את המנעול. ונכנסתי ישירות לחדרה.
ראיתי אותה יושבת על הרצפה שלה עם ידיים על ראשה וכל הגוף שלה רועד. התקדמתי לכיוונה וחיבקתי אותה ישר בלי לחשוב פעמיים. אבל היא פשוט לא הגיבה. התנתקה שוב לעולם שאני אפילו לא מכיר.
"היילי הי, אני כאן. תעני לי אני מתחנן." אבל היא פשוט לא הגיבה. הבחנתי בגוף הרועד שלה עד ששמתי לב ליד נוטפת דם. ומלא חתכים על זרועה. "תעני לי היילי." צעקתי ונערתי אותה. ולפתע היא פתחה את עיניה הפראיות והביטה לכיווני. "אני מצטערת דין." אמרה לי בדמעות על עינייה "אל תספר את זה לאף אחד אני מתחננת." התחננה בנוקשות. "שלא תעזי להגיד לי שום את המילה "מצטערת" אין לך מה להצטער היילי. אני כאן." הידקתי את אחיזתי בה וליטפתי את ראשה. הייתי מזועזע. הסיטואציה הזאת גרמה לי להבין שאני צריך לעזור לה גם אם זה יהיה הדבר הכי קשה שאני אעשה.
"מה קרה היילי?" שאלתי "אני מקולקלת דין תעזוב אותי."
"הי, היילי תסתכלי אלי."  והיא ישר הביטה בי. "את לא מקולקלת היילי, לעולם אל תגידי ככה על עצמך, במיוחד שהוא לא נכון. כי את הבן אדם היחיד שלא מקולקל בכל העולם הזה. ועוד משהו, אני לעולם לא אעזוב אותך היילי." הדגשתי מילה ומילה. "אני תמיד יהיה כאן. ממש כאן. אני תמיד יתפוס אותך בכל מקום. לא משנה כמה תגידי לי שלא. כי זה לעולם לא יקרה. אז כדאי לך מאוד להפסיק להגיד את המילה הזאת לפני שאני השתגע. מובן היילי?"  הנהנה היילי כתגובה.
"אני רוצה לשמוע אותך היילי. מובן?"
"כן דין."
"מעולה."
  "אני מצטערת דין אבל אני מרגישה מלוכלכת אני צריכה להתקלח." אמרה לי וניסתה לברוח אבל עצרתי אותה באחת. "את לא מלוכלכת היילי. את מריחה מעולה."  "אני בסדר דין באמת. אני פשוט מרגישה לא נקייה כרגע. אני אלך להתקלח אתה מוזמן להישאר כאן אם תרצה" אמרה לי בחיוך כובש כאילו לא לפני כמה שניות בודדות בכתה ורעדה. והלכה במהירות לעבר המקלחת. ואני נשבע שרציתי להיכנס למקלחת איתה.
שם הבנתי שכנראה אני צריך לתת לה את הזמן שלה. את הזמן שהיא זקוקה לו. אבל הסיטואציה הזאת לא עוזבת אותי. אני לא יודע מה קרה לה ולא יודע אם היא תחליט  בכלל לספר לי. אבל אני מועזע. היא פשוט רעדה ולאחר רגע חייכה את החיוך שלה. איך זה בכלל הגיוני לעשות דבר כזה?

היוש:)))  אני יודעת שמלא זמן לא העליתי פרקים, היה לי עומס בלימודים אבל סוף סוף מצאתי את הזמן.
סליחה על הפרק הקצר. אבל אחרי הכל הוא פרק שפותח את כל העלילה. הוא פרק קצת קשה יותר מכל הפרקים הקודמים אז הרגשתי צורך לסיים אותו כאן.
תודה רבה שאתם נשארים במסע שלי לעבר הספר.
אשמח לשיתופים לגבי הספר!!
אוהבת אתכםםם
חג שמח🎀🎀