the world

חסר שם

"תסתכלי עלי כשאני מדבר!"הוא צועק ואני מתכווצת ולא מעיזה להסתכל.
נמאס לי מהעולם הזה.מהמשפחה הזאת.מכולם.
אני לא רוצה לריב שוב עם ההורים לראות את אמא שלי בוכה בגללי לשמוע שוב ושוב מהם כמה אני פוגעת בהם.
לא רוצה לברוח לחדר ולבכות עד שהגרון כואב כבר.
אני רוצה לגמור עם הכל.
אין לי למה להישאר.
חשבתי שאני אצליח שאני אהיה חזקה ואמשיך.
טעיתי.
כי אתמול היה יותר מידי.
אני נכנעת.מוותרת על המאמץ להישאר בחיים.
"תסתכלי לנו בעיניים כשאת מדברת!"הוא צועק.אני מסתכלת על אבא שלי בפחד כשהדמעות זולגות.