the world

השמש הירח והכוכבים

מי שלא יודעת אז אני כותבת גם סיפור מוזמנות לקרוא:)

צעקות נשמעות,דלתות נטרקות בחוזקה.

דממה,אף אחד לא מדבר.

הלב מתכווץ,העיניים נעצמות.

היא שונאת אותי.

אני רק אכזבה.

אני כלום.

יום עובר,חודש עובר והשגרה נשארת.

בלילה בחושך אני מסתכלת על הכוכבים.

הם נוצצים,מבריקים.

והירח בוהק וגדול,

שולט על הכל.

הם תמיד מופיעים ביחד,לא רבים ולא נפרדים.

פעם שמעתי שמלאכים הם שמאירים את הכוכבים,

אני גם רוצה להיות מלאך.

הדמעות כבר לא יורדות.

נגמרו.

אני רוצה להיות ככב,שם למעלה בשמיים.

להיות חלק מהמשפחה של הירח והכוכבים.

שם לא נפרדים.

האמא והבת לא רבות.

מישהו אמר לי פעם:

אם אתה אוהב מישהו אתה צריך לדעת גם לכעוס עליו.

הצעקות,הכעס והדמעות עולים בזיכרון,

היא אוהבת אותי.

אני כישלון ואכזבה

אבל היא אוהבת אותי,

כי היא יודעת לכעוס עלי,ואני הבת שלה.

החושך נעלם

השמש עולה,בודדה.

אבל אם מסתכלים טוב טוב אפשר לראות

מידי פעם

את הצללית של הירח.

הוא עזב אבל לא השאיר אותה לבד.

אני רוצה להיות השמש,

לא ירח ולא כוכבים,

השמש.

לבד היא מתמודדת עם הקשיים

אבל מישהו תמיד עומד מאחוריה,

גם אם לה זה נראה שכולם עזבו אותה.

רגע משתלט עלי,

גופי נרגע וחיוך עולה על שפתי,

ואני יודעת,

אם היום יהיו צעקות אני אדע,

היא אוהבת אותי למרות הכל.....