אני הולכת להחליף נעליים.
תרוץ דפוק.יש לי בקושי דקה.
ואני אפילו לא יודעת למה אמרתי אותו.
הייתי פשוט חייבת ללכת משם.מהתפילה הזאת.הרגשתי שאני משתגעת.
למה אני צריכה להתפלל?
למה אני צריכה ללבוש מתחת לחולצה משהו כדי שלא יראו אפילו קצת מהגב?
למה אני צריכה להאמין בה'?
אין שנה שעוברת בלי פיגועים או מלחמות.
חיילים,בסך הכל ילדים,נהרגים שוב ושוב.
עוד ועוד הורים עומדים מול הדבר הנורא הזה שלא צריך להיות.
לקבור את הילד שלהם.
ילדים קטנים וגדולים מאבדים את אחים ואחיות שלהם.את אבא ואמא שלהם.
משפחות מתפרקות ונשארות עם הכאב העצום הזה שאנחנו לא יכולים להבין בכלל.
מחלות ותאונות.
מישהו נרדם ופגע בילד קטן.
ילדה קטנה שחולה בסרטן ונאבקת במחלה אבל מפסידה בסוף.
מריבות נוראיות בין הדתיים לחרדים לחילונים.
כעסים וגזענות.
למה לי להאמין?
אם הוא קיים הוא לא אמור לעזור?
ואז כשפתאום משהו קשה קורה כולנו מתאחדים.
שולחים לחיילים במלחמה בגדים ואוכל.
מתאספים כולנו להחזרת נערים שנחטפו.
הולכים להלוויות של חיילים בודדים.
ואפילו בדברים לא כאלה קשים.
חתונה שלא הגיעו אליה ואחרי פרסום קטן האולם התמלא מאנשים שהגיעו.
ברגעים כאלה אני מרגישה גאווה.
אני גאה בזה שאני דתייה.
הולכת צנוע שומרת שבתות וחגים.
ואז מגיעים רגעים שאתה מפקפק בהכל.
אתה רק רוצה ללבוש מה שבא לך.
לנסוע בשבת.
ואסור.
ואז אתה נאבק בעצמך.
אתה מחפש סיבות למה להאמין ולמה לא.
ואני אוהבת חלק מהעניין של להיות דתייה.
אני אוהבת את השבת והחגים.זה זמן שאתה נח בו,כל המשפחה יושבים ואוכלים מה שלא קורה בדרך כלל.
ואפילו הצומות.
והחתונות.
לא נפגשים בשבוע של החתונה עד רגע החופה עצמו!
איך מביאים את החתן בריקודים ושירים ולוקחים אותו ואז את הכלה לחופה כשכולם מלווים אותם ושרים.
את הריקודים הנפרדים שכל צד רוקד בלי הפסקה ובחופשיות כדי לשמח את החתן והכלה.
אני אוהבת את זה.אני לא רוצה לוותר על זה.
אבל אני גם לא רוצה ללכת הכל שלושתרבעי ואם משהו קצר או לא לקנות או ללבוש מתחת דברים.
אני לא יכולה להיות דתייה וללכת עם קצת יותר קצר?זה אומר שאני לא דתייה?שאני לא מאמינה?
בגלל שאני אתלבש ככה אני "אענש" מה'?
למה אם אני אתלבש ככה המשפחה שלי לא תקבל אותי?
זאת אני.
ואולי זה רק זמן כזה.
אני רק רוצה לדעת.
הדקה שלי נגמרה כבר ממזמן ואני כבר צריכה לחזור.
לחזור ולהתפלל.
אני לא כתבתי את זה באמירה שה' לא קיים או משהו בסגנון פשוט מה שהרגשתי...אני דתייה ואל תקחו את זה למקום לא נכון..:)
YOU ARE READING
the world
Poesíaזה לא סיפור,זה קטעים,יומן על כל מיני מחשבות וקשיים...:) #20in poetry 17/10/17