second chance

part 7:

"נו אז איך עבר היום הראשון?" אני שומעת את אמא שואלת מכיוון המטבח. אני מורידה את התיק זורקת אותו יותר נכון ויושבת מולה. "היה" אני זורקת בלי התחייבות. "רציתי לשאול שאלה-" אני מתחילה אך דיאגו קוטע אותי "רצינו" אני מסתכלת עליו מגלגלת את עיני "רצינו! לדעת אם אפשר ללכת היום למסיבת בריכה בבית של הארי" שאלתי , אמא הרימה את עיניה ממסך המחשב במהירות "את רוצה? כלומר כן בוודאי." היא עונה ומסתכלת במבט חשדני אני שומעת את דיאגו יוצא מהמטבח בעודו מפטיר מילת תודה "את בטוחה שרק "היה" למה נראה לי שהיה מצוין. מה קרה שאת רוצה ללכת למסיבה?" אמא שאלה בהתענינות ואני מבינה אותה לא הייתי מסוג האנשים שרוצים ללכת למסיבות או רוצה קרבת אנשים בכלל "סתם זה הארי הוא ביקש ו.. לא יכולתי לעמוד בפניו" אני אומרת ביאוש משעינה את ראשי על כפות ידי. אמא רק צחקה "הוא ילד מדהים, מתי הוא יבוא לבקר שוב? עבר זמן רב" היא שואלת מסתכלת עלי בחיבה "אני אזמין אותו אם את כלכך רוצה" אני מחזירה לה מחייכת. תמיד ידעתי שאמא שלי מתה עליו. אני קמה ממקומי ומתחילה לצאת מהמטבח כשאני שומעת את אמא קוראת לי שוב "לאן את הולכת?" "למולניה" אני מחזירה לה ועושה את כיווני לכיוון האורוות.
כשאני חוזרת הביתה מהרכיבה השעה היא כבר אחרי הצהריים ואני מפנימה את העובדה שלא ראיתי את דיאגו ממתי שחזרנו לבית הספר. אני דופקת על דלת חדרו ואין מענה אני פותחת את הדלת רואה אותו יושב על המיטה מכונס בתוך עצמו הוא מרים את ראשו ואני רואה את עיניו אדומות. הוא בכה? אני מתקרבת צעד אחד אבל זה גורם לו לפתוח במגננה ולדרוש ממני לצאת מהחדר "דיאגו אני-" "אמרתי תצאי!" הוא כועס מתקרב אלי ואני הולכת אחורה ברגע שאני עוברת את סף הדלת הוא סוגר אותה בטריקה. מה לעזאזל?
אני יורדת למטה רואה את אבא ואמא יושבים בסלון "מישהו יודע מה עובר על דיאגו?" אני שואלת ואני מרגישה קצת בפאניקה אחרי שראיתי אותו ככה "זאת דודה שלו.. המצב שלה מדרדר. יש סיבוכים" אבא אומר לי בעדינות ואני שומעת את אמא שלי ממלמלת משהו כמו מסכנים.. אני עולה לחדר ונשכבת על המיטה. מרגישה אובדת עצות. שכבתי ככה הרבה זמן אבל עוד לפני שהספקתי להבין מה אני רוצה מחיי דפיקה על הדלת נשמעת. אני פותחת אותה דיאגו עומד בפתח לבוש בבגד ים, חולצה לבנה וכפכפים לרגליו. עיניו שמסתכלות לכל מקום חוץ מעלי, אך ניתן לראות כי עיניו כבר אינן אדומות "את מתכוונת לבוא ככה?" הוא שואל קולו אדיש "לאן?" אני שואלת בבילבול "למסיבה" הוא עונה נכנס לתוך החדר ומתיישב על הכיסא אני מסתובבת לעברו "חשבתי ש..- אנחנו לא חייבים ללכת אתה יודע אנחנו יכולים להישאר בבית ו-" אני מתחילה להגיד אך הוא קוטע אותי "מספיק. רוברטה אני לא צריך את הרחמים שלך אני הולך. השאלה היא אם ככה את באה" הוא עונה לי בכעס ונעמד מהר "אתה בטוח ש-" אני מתחילה אך מבטו הקר עוצר בעדי אני משפילה מבט ומהנהנת הינהון קטן. הוא יוצא וטורק את הדלת. אני מוציאה את בגד הים מהארון ושמלה שאוכל ללבוש מעליו ואני מנסה לחשוב על השינוי הקיצוני שעבר על דיאגו עכשיו. אני ממשיכה לחשוב על זה גם בדרך לבית שלהארי. כשאנחנו עוצרים אני באה לפתוח את הנושא אך דיאגו מתחמק ממני ויוצא מהאוטו ראשון אני יוצאת אחריו והוא סוגר את האוטו ונכנס. לא מחכה. אני פוגשת כמה מהבנות שהספקתי להכיר היום אך אני לא יכולה להתרכז.
זה מרגיש כאילו אני ודיאגו משחקים משחק בכל פעם שאני רואה אותו- הוא נעלם. בשלב מסוים אני מוותרת ומתחילה להינות מהמסיבה. אני צוחקת ורוקדת ומתחילה לשכוח מכל הצרות של דיאגו. "נו אז איך המסיבה בנתיים?"אני שומעת את הארי מאחורי "נהדרת" אני מסתובבת אליו ומחייכת. הוא מוציא את הכוס מידי ומוביל אותי לעבר רחבת הריקודים הלא היא הבמה האולתרת על הדשא. הוא מחזיק אותי ומסובב "אמא שלי רוצה לדעת מתי תבוא לבקר" אני אומרת כשהוא מסובב אותי שוב ואני כמעט נופלת ישר לבריכה הוא תופס אותי בעודו צוחק "כשתזמיני" "אוי אתה יודע שאתה תמיד מוזמן" אני מגלגת את עיני וצוחקת השיר נגמר ואני מרגישה צמאה אני נפרדת ממנו והולכת לכיוון המטבח רואה את דיאגו נעמד מול הכיור, עליו פזורים בקבוקי בירה בכמויות אדירות. אחד מהם דיאגו עזב לפני שהעביר את אחיזתו האיתנה לשיש כך שמרפקי אצבעותיו הלבינו.
אני מתקרבת בהיסוס מניחה את ידי על גבו רואה את שרירי גבו נרפים לאט לאט. "נראה לי שאתה צריך לדבר" אני ממלמלת הוא עוזב את השיש ומתחיל לצאת מהמטבח אבל רגע לפני שהוא יוצא ואני מבינה שאין מצב שהוא ייתן לי להתקרב אליו, הוא מסתובב "את באה?" הוא שואל ואני שומעת בקולו עד כמה הוא שבור הוא מושיט לי את ידו ואני אוחזת בה. הולכת אחריו כשבויה בקסמו. הוא מוביל אותנו לעבר הגינה הקדמית. הוא מתיישב על ספסל הנדנדה ואני מתיישבת לידו. עוברות כמה דקות של שתיקה. ואני מבינה שהתחלת השיחה לא תבוא ממנו. "דיאגו?" אני לוחשת הוא מרים את עיניו מכפות ידיו ומביט בי "אני יודעת שאני לא בדיוק הבנאדם הראשון שהיית רוצה לדבר איתו על זה אבל.. היינו החברים הכי טובים אתה יכול לשפוך הלב שלך בפני.. שתייה היא אינה הפיתרון" אני אומרת ואני לא יודעת מה אני באמת עושה. אני רציתי להיות רחוקה ממנו אני רציתי שיכאב לו כמו שכאב לי ושיידע שאני בחיים לא אסלח לו. אבל אני לא רוצה שיכאב לו בדרך הזאת ואני לא בטוחה כלכך שאני רוצה שיכאב לו בכלל. דמאט. אני לא יודעת מה אני רוצה. הוא עוצר את מחשבותיי בגיחוח קל. "את לא באמת רוצה שאשפוך את הלב שלי בפנייך כל מה שאת רוצה זה מצפון נקי" הוא אומר בקור "על מה אתה מדבר?" אני שואלת בבילבול "לא באמת אכפת לך ממני את בדיוק כמו כולן. אכפת לך רק כשאת רואה שכואב ואת לא רוצה לקחת אחריות. את לא רצית לדבר איתי בכלל להזכיר לך" הוא אומר מסתכל עלי במבט שלא אומר יותר מכעס. שתיקה נוצרת בנינו והיא ממשיכה עד שהוא קם וחוזר חזרה לבית. אני נשארת שם עוד כמה שניות והולכת אחריו אני רואה אותו במטבח והוא מחזיק את בקבוק הוודקה קרוב לפיו. אני מתקרבת וחוטפת לו את זה מהיד. כעס מבעבע בתוכי "אמרת שאין בעיה שנדבר נכון? אז אנחנו נדבר ואתה לא תברח!" אני אומרת בכעס. הוא ממשיך להסתכל עלי ואינו אומר דבר. אחרי כמה שניות הוא נאנח ואומר "דברי" על מנת לדרבן אותי ואני מרגישה תעוזה באה מהצד שלי כשאני מבינה משהו "אני לא היחידה שנפגעה נכון? אתה פגעת בי ובריאן פגעה בך.. זה למה אמרת שאני רוצה מצפון נקי" אני אומרת רואה איך הוא מסתכל עלי קצת בהלם, אני תופסת אומץ וממשיכה "היא פגעה בך רמסה אותך לרסיסים ולא נתנה לך הזדמנות היא חיכתה שתהיה מספיק פגיע כדי שתחשוף בפניה את הצדדים החלשים שלך את החולשות שלך יותר מזה! את הסודות שלך. כל זה כדי שתשתמש בזה נגדך הרגע ובזמן הנכון. כמו שהיא תמיד הייתה עושה" אני אומרת בלהט. בריאן הייתה ידועה בתור אחת שסוחרת בסודות היא תמצא את הסוד הכי גדול וכמוס שלך ותפוצץ אותו ברגע הנכון. "אבל זה לא מה שאני מנסה לעשות. אני חושבת שבאמת אכפת לי ממך" אני אומרת ונדהמת לשמוע את עצמי הוא מסתכל עלי בעיניו נותן לדברי כמה זמן להיקלט או אולי להתנדף באוויר "גם לי אכפת ממך" הוא מחזיר לי קולו טעון ברגשות והוא מתקרב אלי ריחו המהול באלכוהול מתחזק עם כל צעד ואני לא יכולה לזוז. אנחנו נעמדים אחד מול השני ואני מרגישה שיכורה מעצם הנוכחות שלו לידי. הוא שולח יד לפני מסיט את קצוות השיער למאחורי אוזני נשימותיו נעשות איטיות והוא מחפש את עיני אני מרימה אליו מבט וכמו נשימותי שמתערבבות בשלו עיני-
"טוב אנשים הגיע הזמן לצאת!" אני שומעת את הארי צועק ברחבי הבית אני זזה מהר ומסתובבת בדיוק בזמן כדי לראות את הארי. הוא מביט בנו במבט חשדן ואני מרגישה איך אני נהיית אדומה "המסיבה הסתיימה אנשים! הגיע הזמן לצאת מהבית", הארי ממשיך לצעוק הוא מתקרב אלינו "חוץ משניכם אתם נשארים לאפטר פארטי" הוא אומר וקורץ לנו אני שומעת את דיאגו מגחח. אני הולכת אחרי הארי שכבר הספיק להעלם משדה הראיה שלנו "מה זה היה?" אני שואלת אותו בכעס הוא מסתובב אלי וצוחק "לכי לברכה חמודה נראה לי את צריכה להתקרר, זה רק אני או שנהיה לך חם" הוא ממשיך לומר ומסתכל על אחד האורחים "אתה החוצה!" הוא אומר וממשיך את סבב הצעקות אני עומדת באמצע הסלון ואני מרגישה עד כמה אני אדומה אני לא מאמינה שהם גורמים לי להסמיק ככה. אני הולכת לבריכה כמו שהארי ציין אני באמת חייבת לצנן את עצמי. אני מורידה את השימלה ונכנסת לבריכה הריקה מאדם. אני מתחילה לשחות עד שאני שומעת אדם נוסף נכנס לתוך המים אני מסתובבת לא רואה אף אחד אך שניה לפני שאני ממשיכה ראש עולה מן המים ואני מזהה את שיערו השחור של דיאגו. הוא קרוב מדי. יותר מדי קרוב. "מה אתה עושה?" אני שואלת קולי לא עולה מעבר ללחישה אני שמה את ידי על חזהו על מנת שיתרחק ממני אך הוא תופס במותני כיוון שאיני מגיעה לרצפת הבריכה שלא כמו דיאגו. הוא משאיר אותי מעל פני המים "אני ממשיך את השיחה ממקודם" הוא אומר חזו מתנגש בשלי ולפני שאני מספיקה להגיב שפתיו מונחות על שפתי בנשיקה קטנה שמוציאה ממני את כל האוויר שהיה ברשותי הוא מתנתק וכשרואה שאיני מגיבה הוא חוזר ומנשק אותי שוב. כל מחשבה שהייתה בראשי נעלמה כלא הייתה וכל שיכולתי לחשוב עליו היו שפתיו של דיאגו. אני שומעת אותו גונח את שמי כשידי עולה מחזהו לכיוון שיערו ואני לא יכולה שלא לחייך חיוך קטן ככה בדיוק הייתה התגובה שלו כשהתנשקנו אז..
אני קופאת, אני מתרחקת מהר ושוחה במהירות לכיוון קצה הבריכה איפה שבגדיי אני לובשת אותם בזריזות רואה את דיאגו מסתכל עלי במבט לא מובן "מה קרה?" הוא שואל נעמד אף הוא "זה לא היה בסדר . אל תנשק אותי יותר." אני אומרת במהירות מנסה לעצור את שטף הרגשות המתפרץ. "זה לא שלא רצית את זה" הוא מחזיר לי ואני מתעלמת חוזרת חזרה לבית של הארי שהוא ריק מאדם. אני לא יכולה לעצור את הדמעות שנקוות בעיני ואני בורחת. ישר לתוך השירותים.