second chance

part 3:

אני לא יודעת כמה זמן ישנתי אבל כשהתעוררתי ראיתי שכבר חושך בחוץ ודיאגו ישן על הכיסא ליד שולחן העבודה שלי. כנראה שבאמת כל מה שהייתי צריכה זה מנוחה כי אני מרגישה הרבה יותר טוב. הרגשתי צמא לא מוסבר והחלטתי לרדת למטבח לקחת כוס מים הלכתי בשקט על מנת לא להעיר את דיאגו או אף אחד מבני הבית. הלכתי לכיוון המדרגות רואה בדרך שאבא ואימא עוד לא הגיעו וצ'ארלי ישנה במיטה. ירדתי במדרגות, הלכתי לכיוון המטבח והתחלתי בחיפוש אחר כוס נקייה. רוב הכוסות היו בכיור ולא היה לי כוח להתחיל לשטוף כוס חדשה אז ניסיתי להגיע לארון העליון בדרך בעןדי נשענת על השיש כדי לתפוס גובה הפלתי את הצלחת מהשיש לכיור. הרעש היה רם וחד הסתובבתי מהר בבהלה. מחכה לשמוע אולי הערתי מישהו בדרך אבל בבית המשיך לשרור שקט. בניסיון שני פתחתי את הארון וניסיתי להגיע למדף של הכוסות, מה שהתברר כלא אפשרי. נאנחתי. אם אני אקח כיסא רוב הסיכויים שאעשה רעש. שוב. ניסיתי לקפוץ ולהימתח עוד פעם אבל יד חמה למגע תפסה לי את המותן בעוד שהשנייה הורידה לי כוס. "תודה.. לא התכוונתי להעיר אותך" הסתובבתי לכיוון התמי 4 מתביישת קצת להביט בו. "היה עדיף שהיית מעירה אותי. שמעתי רעש ואז אני מתעורר ומגלה שאת לא במיטה. פחדתי שהתעלפת עוד הפעם." הוא אומר בקול צרוד ואני מביטה בו הוא נראה עייף "לך לישון" הוא מסתכל עלי ומניד בראשו לשלילה. "את לא מרגישה טוב" "אני מרגישה הרבה יותר טוב" אני אומרת שמה את הכוס בכיור ומלווה אותו לחדר שלו. הוא מתיישב במיטה "את בטוחה?" הוא שואל אני רואה עד כמה הוא עייף אז אני מהנהנת. אני מתקדמת אליו משכיבה אותו ומכסה ממש כמו ילד קטן. הוא עוצם את עיניו ואני לא יכולה לעצור את ידי המלטפת את ראשו. הוא נראה שליו. כמו אל יווני שליו כמו אל יווני שליו אני חושבת בגיחוך "אני מרגישה הרבה יותר טוב והרבה מזה בזכותך.. אז תודה" אני ממלמלת במהירות. אני מבינה איך אני מתנהגת ובורחת מהחדר לפני שאגיד משהו שאני אצטער עליו.

להירדם אחרי מה שקרה כבר לא הצלחתי אז מצאתי את עצמי חושבת עד אור הבוקר. מנסה לבחון מחדש את היחסים ביני לבין דיאגו הוא היה החבר הכי טוב שלי ומצאתי את עצמי מתאהבת בו. מי לא הייתה? הוא תמיד הגן עלי, צחק מהבדיחות שלי אמר כמה אני יפה וחשובה לו אך לא הייתי הבחורה היחידה בחייו. בריאן הייתה הילדה הכי יפה ומקובלת בבית הספר ודן היה מאוהב בה משהו כמו שלוש שנים. ודווקא כשהחלום שלי התגשם והוא אמר שהוא רוצה לנסות היא שמה לב אליו. היא פלרטטה איתו, הזמינה אותו להסתובב איתה ולא חסר. למרות כל הקנאה שהייתה בי לא אמרתי מילה. פחדתי לאבד גם את אהבת חיי וגם את החבר הכי טוב שלי. פחדתי להישאר בלי כלום. ושביב התקווה שהיה בי הוא שבריאן נמצאת במערכת יחסים, הייתי מאמינה לכל השקרים שסיפר לי על כך שהיא רק עוד ידידה.

אני יורדת למטבח להכין לי נס כשאני מבינה שהמוח שלי לא יתן לי לחזור לישון. אני לוקחת את הנס, עולה חזרה לחדר ויוצאת למרפסת על מנת שתהיה לי היכולת לראות את הזריחה ללא הפרעה. זה מוזר עד כמה נוף יפה יכול להשכיח את כל הרע שבליבך, אני מחייכת חיוך מר. לא רק נוף, גם בני אדם אני עונה לעצמי בראש.

בכל התקופה שדן ובריאן היו מסתובבים יחד היו שמועות שהם יותר מרק ידידים. לא רציתי להאמין כל פעם שהיינו ביחד והוא פתאום התנהג שונה לידי- עשה לי משהו. אבל הוא תמיד ידע מה להגיד או לעשות וכמו מטומטמת הייתי מאמינה לכל מה שיצא לו מהפה.

הוא שיקר לי והיה איתה בזמן שהוא היה איתי. ויותר מזה הוא לא הגן עלי כשבריאן מיררה לי את החיים. אף אחד כמעט לא היה שם בשבילי.

נשמעו כמה דפיקות על הדלת, התעלמתי מהם כרגיל אבל אחרי כמה שניות צ'ארלי מצאה את עצמה לידי. "איך את מרגישה?" היא שאלה הסתכלתי עליה ויכולתי להבין שהיא באה לראות מה איתי דבר ראשון אחרי שהיא קמה. אני לא יודעת מאיפה זה בא אבל קירבתי את הכיסא שלי לשלה וחיבקתי אותה. היא חיבקה אותי חזרה בהיסוס אני חייבת להגיד. "לא משנה כמה אנחנו לא מסתדרות, את יודעת שאם מישהו יעשה לך משהו אני אהיה שם בשבילך נכון?" לחשתי לאוזנה. היא הרימה את ראשה אולי על מנת לראות שאני לא צוחקת. "בכית" היא אומרת אני מתנתקת מהחיבוק ונוגעת בפני הם באמת לחות. אני לא מאמינה שאני עדיין בוכה בגלל האידיוט הזה.
"סתם נכנס לי משהו לעין" אני אומרת ומגלגלת עיניים. "הנה האחות הקרצייה שאני אוהבת" צ'ארלי אומרת ומחבקת אותי חזק אפילו יותר ממקודם. "עופי ממני קרצייה" אני אומרת ושתינו פורצות בצחוק מתגלגל. "בואי אני אכין לך נס כמו שאת אוהבת" צארלי אומרת אני מהנהנת לא אומרת לה שכבר שתיתי אחד ואנחנו יורדות למטה. בזמן שהיא מכינה לנו את השוקו אני לא יכולה שלא להסתכל עליה ולרצות להגן עליה. שלא תחווה את הכאב שאני חוויתי.

עבר כמה זמן עד ששמעתי את דיאגו יורד במדרגות מופתע לראות אותי ואת צארלי יושבות ביחד בלי לריב הוא חייך חיוך רחב שהגיע עד לעיניו "בוקר אור בנות" "בוקר אור" צ'ארלי החזירה אני רק הסטתי את מבטי לעבר הכוס שהייתה ריקה. "שיט. אני צריכה להתארגן אני צריכה להכין דברים לבית הספר" צארלי אמרה "אין בעיה תעלי אני אפנה פה" אמרתי וסידרתי את הכוסות והצלחות בערימה. הרמתי את הערימה על מנת לשים אותה בכיור וראיתי את דיאגו מביט בי התעלמתי שמתי את הכלים בכיור ויד תפסה את ידי מונעת ממני מלברוח. "מה עשיתי? או אמרתי? או לא עשיתי ולא אמרתי?" הוא הסתכל עלי מבולבל "למה אתה חושב שעשית משהו?" "חשבתי שסידרנו את העניינים אתמול בלילה.." הוא מלמל מביט לי בעיניים "אל תדבר שטויות לא סידרנו שום דבר. אתה טיפלת בי כי הייתי חולה ואני הייתי נחמדה אליך- זהו אנחנו פיטים" אמרתי מהר שומרת על פני פוקר פייס "פיטים?" הוא אומר מסתכל עלי אני רואה את ההבנה בעיניו "אני לא צריך את הטובות שלך כדי שתהיי נחמדה אלי! עשיתי את זה כדי להראות שאכפת לי ממך!" הוא אמר בכעס "אכפת לך ממני וואו אני מרגישה כל כך ברת מזל שיש לי מישהו כמוך שידאג לי" אני אומרת בזלזול מופגן הוא הסתכל עלי במבט קר ואני בטוחה שאותו המבט משתקף אצלי. "פעם באמת הרגשת ברת מזל שהיה לך אותי.. עד שהבנתי שאני הייתי חסר מזל- שלי היה אותך" הוא אמר בקול קפוא מרגש.