אנחה גרונית נשמעה לצידי כשפקחתי את עיניי. "בוקר טוב, מאמי שלי." שיר אמרה ונשקה לשפתיי בעדינות. תלתליה הבלונדיניים נחו בפיזור על שתי הכריות שלנו.
"בוקר טוב." השבתי בחצי חיוך עייף.
להשלים עם שיר לא הייתה משימה קשה בשבילי; התקשרתי אליה אתמול בלילה, אחרי כל מה שקרה, והזמנתי אותה אליי.
היא באה, ומכרתי לה שקרים. שקרים שהיא קנתה בקלות, כמובן; אמרתי לה שאני מצטער, שהיא היחידה שמעניינת אותי, שהסתכלתי על לירז כי התגעגעתי לגוף שלה, למגע שלה.
ואז שכבנו.
כן, כל כך פשוט לשטות בה.
"אוף, אני מתה מחום!" היא קראה כשנופפה בידה הלוך ושוב במהירות מול פניה.
"תדליקי את המזגן, השלט על השידה."
היא התרוממה למצב ישיבה, לוקחת את השלט בידה ולוחצת על כפתור ההפעלה, כל זה ללא חתיכת בד שתכסה את החזה המכובד שלה. המראה הזה העביר בי זרמים.
"סיבוב שני?" היא שאלה בערמומיות כשראתה שאני בוהה לה בחזה.
חייכתי חצי חיוך. "לא... אני עייף."
היא גילגלה את עיניה החומות. "נו, מאמי.." היא שלחה את ידה מברכי והעלתה אותה לאט לאט לכיוון הבטן שלי. "לא בא לך?" פרצופה הפך למפתה.
"אני עייף, שיר.."
היא צנחה באחת על הכרית ונאנחה. "טוב." היא שלחה את מבטה ימינה, לכיוון המכתבה והשידה שלי. "למה אתה נועל את המגירה הזאת?" היא שאלה בגיחוך כשהצביעה על המגירה הנעולה שלידה.
"מ-מה? סתם." עיגולי זיעה קרה הגיחו על מצחי.
"אפשר לחשוב, כאילו שיש לך שם מגזינים כחולים." היא גיחכה.
לא הגבתי.
היא הרימה גבה והביטה בי. "באמת יש לך שם מגזינים כחולים?"
חשקתי את לסתי. אם אגיד לה שכן, היא תרפה מהעניין?
"אולי..." השבתי בחיוך ארסי.
היא צחקה. "תראה לי."
ליבי צנח. "למה לעזאזל את רוצה לראות בחורות עירומות?" קיוויתי להרתיע אותה.
"ככה." היא חייכה. "זה מסקרן אותי להבין כמה אתה חרמן כשאני לא בסביבה."
"אני מאוד חרמן כשאת לא בסביבה." שלחתי יד אל ירכה.
היא העיפה ממנה את ידי. "אני יודעת." היא חייכה חיוך מסופק. "איפה המפתח למנעול?" היא שלחה יד אל עבר שאר המגירות בשידה.
לעזאזל, שתעזוב את זה!
זינקתי מעליה בלי לחשוב פעמיים, רגליי סוגרות על ירכיה. "במחשבה שניה, בא לי סיבוב שני." הצמדתי את שפתיי אל פיה, משתיק אותה. גופה נרפה לאט לאט והיא הניחה את ידיה מאחורי עורפי במהירות.
תחושת הקלה מילאה אותי. היא הייתה כל כך קרובה ללחשוף אותי. היא כמעט גילתה שאני מצייר. וכותב; בעיקר עליה. ודברים לא ממש מזהירים, הייתי אומר...
"אתה מאמין שאנחנו עולים לי"ב, מאמי?" היא שאלה לאחר הסיבוב השני שביצענו, כשציירה עיגולים דמיוניים על חזי.
מבטי ננעץ בתקרה. "לא."
"גם אני לא... וזה קורה מחר, אלוהים." חשש ניכר בעיניה.
"כן..." השבתי באנחה.
"מאמי... מה... איך זה יהיה? בצבא, כאילו?"
"מה זאת אומרת?"
"איך נשמור על הקשר שלנו? אתה תהיה במקום אחד, ואני במקום אחר..."
"לא יודע..." השבתי בחוסר עניין.
היא פלטה גיחוך מר. "מה זאת אומרת לא יודע?"
"זאת אומרת... שאני לא יודע." הסברתי לה כמו לילדה קטנה.
"מ-מה?" גבותיה התכווצו והיא נרתעה.
"נו, שיר... יש עוד זמן לזה, למה את חושבת על זה מעכשיו?" אחזתי במפרק ידה בעדינות במבט מפייס.
היא השתחררה מאחיזתי. "אין עוד כל כך הרבה זמן, דניאל, זה בדיוק שנה אחת מעכשיו. הזמן רץ מהר יותר ממה שאתה חושב."
נאנחתי בתסכול. "אני יודע את זה, אבל..."
"עזוב." היא עצרה אותי. "תשכח מזה."
היא קמה מהמיטה במהירות והרימה את בגדיה הזרוקים מהרצפה.
"מה את עושה, שיר?" התיישבתי על המיטה, מתקרב אליה.
"יש לך שתי עיניים, ושתיהן עובדות כמו שצריך, לא? אני מתלבשת." היא השיבה בקול קר כשסגרה את חזיית התחרה השחורה שלה.
"שמתי לב."
"יופי."
נאנחתי בזעם. "טוב, מה הדרמות שלך עכשיו?"
"דניאל, תסתום את הפה." היא סיננה מבין שיניים חשוקות כשרכסה את מכנסי הג'ינס הצמודים שלה.
"אני מנסה להבין מה הקטע שלך, למה את קמה והולכת פתאום?!"
"מטומטמת, זה מה שאת. טיפשה." היא לחשה לעצמה בקול שקט.
"שיר, תעני לי!" התרוממתי מהמיטה ואחזתי במרפקה במהירות.
"תעזוב אותי!" היא השתחררה מאחיזתי במהירות האור.
"למה התהפכת פתאום? מה כבר אמרתי?!" הנחתי את ידי על זרועה שוב.
"תעוף ממני!" היא דחפה אותי מכתפיי וצנחתי על המיטה הרכה.
"את מוכנה להסביר לי מה יש לך?!"
"אלוהים, אלוהים!" היא הרימה את קולה בכעס. "חתיכת אידיוט!" עיניה נצצו מדמעות. "איך, איך הייתי כל כך טיפשה, אלוהים, איך נתתי לך את התענוג לנצל אותי ככה? איך?! לעזאזל!" היא התחילה ללכת לכיוון דלת חדרי הסגורה.
"מה? לנצל אותך?" קמתי אחריה, מעמיד פנים כאילו היא דמיינה, אבל האמת היא שהיא צדקה. בכל מילה.
"תעוף לי מהחיים, דניאל. אני לא רוצה שתתקשר, אני לא רוצה שתשלח לי הודעות אס אמ אס עלובות, פשוט תתפוס חתיכת מרחק ממני, או שזה לא ייגמר טוב." היא איגרפה את ידיה השמוטות.
"א-את מאיימת עליי?" אידיוט, זה מה שאתה.
גניחה עמומה נשמעה והרגשתי את לחיי הימנית מתלהטת. היא סטרה לי, וסטרה לי חזק.
"בן זונה." היא ירקה על פרצופי כשדמעה אחת נשרה מעינה. "אתה פשוט בן של זונה."
הדלת נטרקה והיא יצאה מהחדר בסערה. בלעתי את רוקי וניגבתי את מצחי המזיע. יכול להיות שהסיפור עם שיר באמת נגמר?
YOU ARE READING
עירום מול עצמי
Teen Fictionמאז ומתמיד, כשביקשו ממני לומר משפט שמתאר אותי הכי טוב, הדבר הראשון שהבזיק במוחי היה: "אל תשפוט ספר על פי הכריכה שלו." כמובן שמעולם לא העזתי לומר זאת בקול רם, שכן המבטים השואלים של האנשים הסקרנים לא היו מאחרים לבוא, ושנאתי את זה. אז לא אמרתי את זה בק...
