נקשתי על הדלת כששמעתי מים זורמים בצד השני.
״לך מפה.״ היא צעקה.
״לא אני לא אלך.״ צעקתי בחזרה.
לאחר שהיא לא ענתה לי, סובבתי את הידית ופתחתי את הדלת.
התיישבתי על השירותים והתחלתי לדבר.
״אני מצטער אמה, אני.. אני לא התכוונתי לפגוע בך, אני-״
״אני לא רוצה לשמוע את מה שיש לך להגיד עכשיו, אתה פגעת בי, גרמת לי להרגיש מושפלת, אתה לא יודע איך זה מרגיש, הייתי פשוט ערומה מולך -פשוטו כמשמעו- ולא היית צריך לעשות עניין כזה גדול, אני לא רוצה ממך ילד, אני לא צריכה לחטוף עוד מכות מהחבר לשעבר שלי..״ היא אמרה והקול שלה נשמע חנוק.
״מה?״ קמתי מהשירותים והסתתי את ווילון האמבטיה.
״מה אתה עושה? לא הספיק לך מה שקרה קודם?״ היא שאלה אבל לא התייחסתי אליה, הסתכלתי על כל החבורות שיש לה על הגוף שלא שמתי לב אליהם בכלל מקודם כי הייתי כל כך אנוכי.
שלחתי יד והעברתי את האצבע על אחת מהן אבל היא קפצה לאחור.
״בבקשה, אל תיגע בי עכשיו.״ היא אמרה.
״לא שמתי לב לכל החבורות האלו מקודם..״ אמרתי בזמן שבחנתי את הגוף שלה. ״זה הוא עשה לך את זה?״ שאלתי והסתכלתי אליה בעיניים.
יכולתי לומר שהיא מרגישה מבויישת, מבויישת שהיא עומדת שוב עירומה מולי וצריכה להודות על הדברים ש״חבר״ שלה עשה לה.
היא רק הנהנה ונכנסתי לתוך המקלחת.
״תראי, אני יודע שאת לא רוצה לראות אותי עכשיו ושאת בטח רוצה שאני אעוף מהבית בהקדם האפשרי, ואני אלך, אני מבטיח, אני לא גאה במה שעשיתי, זה.. אני לא יכול לקבל תינוק עכשיו, אני לא רוצה או צריך את זה, אני מצטער אם גרמתי לך להרגיש מושפלת כי זה היה הדבר האחרון שרציתי לעשות,
״אני לא מצפה שתביני אותי, אבל עם כל מה שקורה עם הארי עכשיו, קשה לי לחשוב נכון ולהתנהג נכון, אני צריך את הבן אדם הזה פה לידי כדי להיות מי שאני באמת וזה כואב לי שהוא רחוק כל כך, לעזאזל הכובד בחזה שלי כל כך כואב ואני רק רוצה אותו כאן ועכשיו, בכל מקרה אני מצטער.״ הוצאתי נשימה ארוכה שלא ידעתי בכלל שאני מחזיק ויכולתי לומר שיש לה דמעות בעיניים.
״לואי,״ היא הניחה את ידייה על הכתפיים שלי ומשכה אותי לחיבוק.
״אני.. אני יכול?״ שאלתי.
״כן.״ היא לחשה ועטפתי את זרועותיי מסביבה.
כשהתרחקנו ועמדנו פנים מול פנים, אני לא יודע מה זה היה שמשך אותי אליה ונישקתי אותה.
העברתי את ידיי על כל אורך הגוף שלה והיא נאנחה.
״לואי ,״ היא נאנקה.
YOU ARE READING
The Guy From The Hallway
Fanfictionכשהבטת בעיניו הירוקות, לא יכולת שלא לעמוד ולהסתכל בהם שעות. כשהוא דיבר, לא יכולת לא לשבת ולהקשיב לו, קול צרוד נמוך וכל כך יפהפה. כשהסתכלת עליו, הוא שבה אותך ביופיו. התלתלים, העיניים, השיניים והשפתיים. הגוף, העמידה, הדיבור. בחיים לא חשבתי שאני אמשך...
