חזרתי הביתה בלי הארי אחרי ארוחת הערב שלנו, עדיין מנסה לעכל את כל המידע שקיבלתי בשעה האחרונה. אם זה מה שאלינור מנסה להוציא ממנו שנה שלמה, לא כדאי שהיא תשמע את זה.
אולי הוא סתם נתן לי לחשוב ככה? שהוא נותן לי את המידע שאלינור מנסה לקבל ממנו שנה.
אולי אני אאמין לו פאקינג פעם אחת? אני תמיד ממשיך להגיד לעצמי שהוא עם הסיפורים שלו. נתעלם מהעובדה שתמיד צדקתי, אבל אולי הפעם הוא אומר את האמת? הוא לא ישקר לי שוב, נכון?
אלינור לא בבית ואני תוהה איפה לעזאזל היא יכולה להיות. השעה אחד עשרה בלילה, קים עדיין ישנה והיא לא בבית.
מיואש, הלכתי לצחצח שיניים ולמיטה.
***
״איפה היית אתמול?״ שאלתי את אלינור כשנכנסתי למבטח.
״סידורים.״ היא ענתה ביובש.
״איפה? תעני לי. אני בבית מהבוקר מטפל בקים ובילד שלך שבא לפה פאקינג כל יום ושואל שאלות ואת נמצאת בחוץ לסידורים?״ הרמתי את קולי.
״תירגע לואי, ומה זאת אומרת הילד שלי בא לפה ושואל שאלות?״ היא הרימה את קולה גם כן.
״אני לא ארגע, אני רוצה פאקינג ללכת לעבוד אבל אני לא יכול, אני צריך לטפל בילדה שלנו אלינור. היא לא רק שלי ופאק, נמאס לי. והילד שלך, זה המתולתל הזה שבא לפה כל יום ומתחיל לשאול אותי שאלות. אני לא רוצה אותו פה.״ שיקרתי.
״לואי אני גם צריכה לעבוד אני לא יכולה להישאר פה בבית ולהתרוצץ אחריה.״ היא צעקה. מתעלמת מהעובדה שהזכרתי את הארי.
זאת הילדה שלנו. זאת פאקינג הילדה שלנו, היא צריכה להתרוצץ אחריה, היא חייבת ואין לה שום מילה בעניין הזה.
״את שומעת מה את אומרת? זאת הילדה שלך, אם את לא רוצה להתרוצץ פה אחרי אנשים לא היינו מביאים אותה. אם את לא רוצה אותה פה, אני גם לא רוצה להיות פה.״ צעקתי, לא חשבתי על מה שאמרתי, אבל לאחר מכן הסכמתי עם עצמי.
״לואי, זה לא מה שהתכוונתי..״ היא מלמלה.
״אלינור, מחר אני מתחיל לחזור לעבודה בתקווה שעדיין לא הכל נהרס, תישארי בבית עם קים או שתמצאי סידור ותתמודדי עם הארי, אני לא יכול לסבול את זה יותר.״ אמרתי.
״לואי, אתה לא יכול לחזור לעבוד. תוותר על זה.״ היא אמרה. רחמים נשמעו בקולה ועיניה היו רכות.
אני לא רוצה לוותר על העבודה שלי. כולם אהבו אותי. הייתי מאושר, ומאז שקים נולדה אני מרגיש כבול. אני לא מאשים אותה אבל אני לא רוצה את זה, אני רוצה לחזור לזה, לחזור לבמה, למיקרופון, לשיר.
״את מבין כל האנשים שאמורים לתמוך בי, ואת אומרת לי לוותר. תודה אלינור.״ הלכתי לחדר בסערה והתלבשתי.
YOU ARE READING
The Guy From The Hallway
Fanfictionכשהבטת בעיניו הירוקות, לא יכולת שלא לעמוד ולהסתכל בהם שעות. כשהוא דיבר, לא יכולת לא לשבת ולהקשיב לו, קול צרוד נמוך וכל כך יפהפה. כשהסתכלת עליו, הוא שבה אותך ביופיו. התלתלים, העיניים, השיניים והשפתיים. הגוף, העמידה, הדיבור. בחיים לא חשבתי שאני אמשך...
