"אז..?" שאלתי אותו לאחר כמה שניות של שתיקה מביכה אחרי שסיימתי לשיר. הוא כנראה לא אהב את זה.
"וואו." זה כל מה שהוא אמר, המילה הקטנה הזאת גרמה לכל כך מלא דברים בבטן שלי. הבנתי סוף סוף שאני באמת אידיוט, אני צריך לחזור, אני חייב לנסות לפחות. אני אהבתי את אלינור ואני עדיין אוהב אותה, אני וויתרתי על הקריירה והתהילה שלי בשבילה, לא כולם היו עושים דבר כזה, אבל אני אידיוט כבר קבענו את זה לא?
חזרתי להתיישב על הספה, התיישבתי כנראה קרוב מדי כי הרגשתי את הנשימה שלו עליי, התרחקתי ממנו טיפה וגרמתי למצב להיות יותר מביך.
כל הכבוד לואי.
"תגיד משהו." התחננתי.
"אני-" הוא התחיל אבל הטלפון שלו צלצל בתוך הכיס שלו. הוא קם מהספה והלך לכיוון החדר.
ישבתי שם, מסתכל עליו, על איך הוא הולך, על הדרך שהוא הוציא את הטלפון מהכיס ואיך שהוא טרק את הדלת.
"כן, אני מבין.." שמעתי את השיחה במעומעם. עם מי הוא מדבר?
"לא!" הוא צעק. לא בטוח מה לעשות, קמתי מהספה והתיישבתי בחזרה.
לאחר כמה דקות שהחלטתי לקום וללכת לדפוק על הדלת לראות מה קורה, הוא יצא מהחדר. על פניו לא הייתה שום הבעה, לא ידעתי אם הוא כועס או עצוב. לא ידעתי מה לעשות או להגיד אז נשארתי בשקט.
"אני צריך שתלך." הוא אמר.
"מה קרה?" שאלתי, מנסה לקרוא את הפנים שלו.
"לואי. לך." הוא ציווה. עשיתי את מה שהוא ביקש והלכתי לכיוון הדלת, עם מבט אחרון לאחור, הארי כבר לא היה שם.
***
״איפה היית לואי? אני משתגעת!״ אלינור צעקה עליי כשקים בוכה בידיים שלה.
״תביאי לי אותה.״ אמרתי ולקחתי אותה ממנה.
״לואי בבקשה, תדבר איתי.״ היא התחננה.
״על מה את רוצה לדבר?״ שאלתי.
״עלינו.״ היא אמרה, מחווה עם היד שלה ברווח שבינינו.
״אין על מה לדבר אלינור. אני אמרתי את כל מה שהיה לי להגיד. פאק זהו.״ אמרתי.
״לואי,״ היא התקרבה. ״אני מצטערת, אני הייתי צריכה לקחת יותר זמן לקים, לטפל בה ולדאוג לה כמו שאני רוצה שאמא שלי תדאג לי אבל אני לא יכולה.״ היא אמרה.
״את אוהבת אותה?״ שאלתי.
״מה?״ היא שאלה עם מבט מבולבל על פניה.
״שאלתי אם את אוהבת אותה, את קים?״
״ברור.״ היא אמרה בלי שום הבעה. איך היא לא יכולה לאהוב את הילדה שלה.
הלכתי לחדר והשכבתי את קים לישון, שבוע הבא כריסמס ואני לא יודע מה אנחנו הולכים לעשות. ההורים שלי הזמינו אותי ואת אלינור ואני לא רוצה ללכת. אני לא רוצה ללכת איתה.
התעוררתי מהצלצול של הטלפון על השידה ליד המיטה. לקחתי את הטלפון ויצאתי מהחדר.
״הלו?״ שאלתי, הקול שלי צרוד מהשינה.
״לואי, אתה יכול לבוא?״ הוא שאל אותי.
״לאן הארי? השעה שתיים וחצי בלילה.״ שאלתי.
״לפארק ממול לבית שלי. בבקשה.״ הוא התחנן.
״אני אהיה שם עוד חצי שעה.״ סגרתי את הטלפון והתחלתי להתלבש. החלקתי לתוך הטומס שלי ויצאתי במהירות מהבית.
רצתי לתוך הפארק וחיפשתי את הארי.
״הארי!״ צעקתי.
״אני כאן.״ הוא אמר ויצא מאחורי השיחים.
״בוא אחריי.״ הוא אמר ועקבתי אחריו.
הוא הוביל אותי למאחורי השיחים, היה שם גן יפהפייה, היה שביל שהוביל.. את האמת לשום מקום אבל היו עליו פרחים והיו מסביב אורות.
״וואו.״ אמרתי.
״כן. אני תמיד בורח לפה כש-״ הוא התחיל.
״מה קרה לפנים שלך?״ שאלתי ונגעתי בפניו בעדינות עם האצבעות שלי.
״זה שום דבר..״ הוא מלמל.
״הארי, זה לא שום דבר. מה קרה לך? תספר לי.״ התחננתי.
״פאק אוקיי,״ הוא נשכב על הדשא ועשיתי כמותו. ״הסתבכתי.״ הוא נאנח.
״איך? מה קרה?״ שאלתי.
״אתה זוכר את ג׳יימס נכון? הוא סוג של המנהיג של הבית אחווה, וסל הכל רבתי איתו, שום דבר רציני.״ הוא אמר.
״תבטיח לי שזה לא רציני, בבקשה.״ התחננתי בתקווה שהכל יהיה בסדר.
״תירגע לואי זה שום דבר, רבתי עם מלא אנשים בחיים שלי והחבורות האלו יעברו בסופו של דבר.״ הוא אמר.
״היי,״ הוא התחיל לדבר לפני שיכולתי לומר משהו. ״אולי תבוא איתי מחר למסיבה בבית אחווה?״ הוא שאל עם חיוך.
״לא נראלי..״ לא מתאים לי מסיבה בבית אחווה עם מלא נערים בקולג׳ ששותים ומשחקים בכל מיני משחקים מטופשים.
״בבקשה לואי, יהיה כיף.״ הוא אמר ונשען על הצד. הפנים שלו נמצאות סנטימטרים משלי ואני אוגר כרגע את כל הכוח שבתוכי כדי לא לרסק את שפתיי על שלו.
״אוקיי,״ נאנחתי. ״אני אראה מה אני אוכל לעשות עם אלינור.״
״יהיה כיף.״ הוא אמר והתקרב, יכולתי להרגיש את הנשימה שלו על הפנים שלי ולא יכולתי יותר.
התקרבתי אליו וריסקתי את שפתיי על שלו, הוא נישק אותי בחזרה. לשוני לחצה על השפתיים שלו, מתחננת לכניסה. הוא פתח את שפתיו והלשון שלי נכנסה, חוקרת. הוא גנח ועטף את הלחיים שלי עם ידיו.
פאק זה מרגיש כל כל טוב, זה מרגיש כל כל נכון. הלוואי ואני אוכל למשוך את הרגע הזה עוד קצת, הלוואי ואף אחד מאיתנו לא יבין מה אנחנו עושים. שני גברים, סטרייטים לגמרי מתנשקים באמצע גן יפהפייה בתוך פארק.
הוא התרחק וליקק את שפתיו. הוא לא אמר שום דבר, הוא נשכב בחזרה על הדשא והסתכל על הכוכבים. הצטרפתי אליו והחזקתי את ידו. הוא לא התרחק.
פאק.
הלוואי והכל היה כל כך קל ויכולתי להישאר כאן לנצח.
YOU ARE READING
The Guy From The Hallway
Fanficכשהבטת בעיניו הירוקות, לא יכולת שלא לעמוד ולהסתכל בהם שעות. כשהוא דיבר, לא יכולת לא לשבת ולהקשיב לו, קול צרוד נמוך וכל כך יפהפה. כשהסתכלת עליו, הוא שבה אותך ביופיו. התלתלים, העיניים, השיניים והשפתיים. הגוף, העמידה, הדיבור. בחיים לא חשבתי שאני אמשך...
