The Guy From The Hallway

Chapter 20.

התחלתי לחשוב שוב למה בעצם הגעתי לפה, מה שעשינו עכשיו בלבל אותי ואני לא יכול לחשוב נורמלי.

״מה יש לך להגיד?״ היא שאלה והתיישרה על הספה.

״אמרתי לך, אני רוצה שנתגרש.״ מלמלתי.

״עדיין?״ היא שאלה, בקול שלה היה תקווה.

״כן, שום דבר לא השתנה אלינור.״ היא לוקחת את זה כאילו זה כלום, ואני בטוח שמשהו מתבשל לה בראש.

״אה, כן השתנה. הרגע עשינו סקס.״ היא הניפה את ידייה באוויר.

״אל תשתמשי בסקס שעשינו עכשיו כדי להצדיק את העובדה שאנחנו לא צריכים להתגרש, שנינו טוב מאוד יודעים למה זה קרה, ושנינו היינו צריכים את זה כרגע באותה מידה.״ הרמתי את קולי.

״הו לואי! למה אתה עושה לי את זה?״ היא צעקה והעיניים שלה נצצו, עוד כמה רגעים והיא תבכה.

״זה לא הולך! זה פשוט פאקינג לא הולך בינינו ואת לא מוכנה לראות את זה, קחי את הבית קחי הכל רק לא את קים, זה כל מה שאני מבקש, זה כל מה שאני רוצה.״ קמתי מהספה.

״אני לא אתן לך את קים!״ היא צעקה וגם קמה מהספה.

״אז בואי נעשה שבוע שבוע, או יום אני יום את, אני לא אתן לך לקבל משמורת מלאה עליה אלינור, אני לא אתן.״ צעקתי.

זה מוזר איך שהפכנו מ״זוג אוהב״ שלפני כמה רגעים עשינו טוב אחד לשני ועכשיו אנחנו צועקים אחד על השני.

״אתה יודע מה לואי? יש לי משהו להגיד לך,״ היא אמרה והתקרבה אליי. ״אני זוכרת שהכרתי אותה לפני כמה שנים, די הרבה שנים, 5 שנים אתה זוכר? באותו היום הזה שהכרנו במסעדה והכל זרם ואתה היית מצחיק וצחקת ממני אפילו שלא חשבתי שאני מצחיקה ושאתה צוחק רק מתוך נימוס, הבנתי שאתה הולך להיות שלי,

״הבנתי שאתה הולך להיות שלי לכל החיים, שנתחתן ונביא ילדים ונהיה כמו זוג מהאגדות עם סוף שמח, אבל עכשיו הכל מתפוצץ לי בפרצוף, כל האשליה שלי, רציתי להמשיך לחיות אותה אבל אי אפשר, אני עדיין אוהבת אותך לואי, ואני לא חושבת שאני אי פעם אפסיק לאהוב אותך, כי אין מתג לאהבה שאפשר פשוט להדליק ולכבות,

״ואני מקווה שבלב שלך, אפילו אם זה מקום ממש ממש קטן, אני מקווה שאתה שומר לי שם מקום בשבילי, אני מקווה שיש לך מקום שעדיין זוכר את כל הזכרונות שלנו ביחד, איך היינו מאוהבים כשהיינו צעירים יותר -לא שאנחנו מבוגרים- אני באמת באמת מקווה שלא תמחק אותי לחלוטין ואולי, תחשוב על זה עוד קצת, אבל אם אתה לא מוכן אז אוקיי, אני אחתום על המסמכים,

״אני חשבתי על זה הרבה מאז הפעם הראשונה שביקשת וקיוויתי שאולי תשנה את דעתך או שאני איך שהוא יוכל לשנות אותה כי נשברתי באותו הזמן, נפלתי על הרצפה ונשברתי, אבל אי אפשר לשנות את זה כנראה וזה הגורל שלנו ואני מקווה שלא תשנא אותי אחרי הכל כי אני עדיין צריכה אותך פה לצידי, ואני תמיד תמיד אוהב אותך.״ כשהיא סיימה, הפנים שלה היו מלאות בדמעות שלא הפסיקו לרדת.