נקמה אסורה- Revenge is prohibited

פרק 15: ללא רחמים

•טוהר P.O.V•
הבטתי בעיניים האלה שהיו כחולות כקרח עם גוון ירקרק עמוק באישוניו. עיניו היו קרות מלאות שנאה משהו בעיניו סימן לי זעם. הוא ישר אותי באגרסיביות.
"יא בת זונה סתכלי לאן את הולכת," הוא אמר בקול קר ועצבני והביט בשעונו הזהוב והתכוון ללכת.
"אמא שלך זונה יא חתיכת ילד מסכן." עניתי לו בזעם עיניו השתנו לזעומות מבעבר. הוא תפס בשיערי במהירות ובאגרסיביות לפני שהספקתי להגיב.
"תעזוב אותי יא בן זונה יא כלב אני שונאת אותך!" צעקתי מנסה להתנגד אבל הוא הרים אותי כך שראשי נוטה לקרקע. הוא התחיל ללכת במהירות עולה במדרגות לקומה הרביעית שבה היו כיתות ישנות. צעקתי מנסה להתנגד והוא השתיק אותי.
הוא זרק אותי באגרסיביות על אחד השולחנות כשאני עם פניי אליו. ניסיתי לקום הוא ריתק אותי בידיו לשולחן כשאני שוכבת על השולחן.
"תעזוב אותי יא בן זונה יא כלב!" צעקתי עליו מנסה להשתחרר הוא סטר לי בכוח עד שראשי אף לשולחן הרגשתי את פניי בוערות.
"תסתמי יא בת שרמוטה את הולכת לשלם על הכל!" הוא אמר בקול נמוך ותוקפני כשהדמעות בעיניי זולגות. "ששש זה יהיה לאט ומייסר את תזכרי את היום הזה כל חייך." הוא אמר בקול רך אבל תוקפני שהיה כל כך מוכר לי לרגע. ידיו ליטפו את פניי ועברו על מותניי.
"תעיף את הידיים המסריחות שלך ממני!" צעקתי הוא סטר לי חזק יותר כשהוא עולה מעליי. ניסיתי להשתחרר מאחיזתו, אבל ידו הגדולה החזיקה בשתי ידי מעל ראשי וידו השנייה החזיקה את הלסת שלי בכוח ניסיתי לצרוח כשהוא מחזיק את לסת שלי.
"תצרחי אף אחד לא ישמע אותך צועקת." הוא אמר בחיוך קר שהיה מלחיץ היה לו מבט רצחני בעיניים.
"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי אותו במבט מפוחד הוא רק חייך מתקרב אל צווארי.
"מה שאני רוצה את לא תוכלי לתת." הוא ענה בקול קר.
"אתה צריך כסף קח את כולו אני לא צריכה אותו." אמרתי לו בקול רועד הוא הרים את ראשו מביט בעיניי בזעם.
"אני לא צריך את הכסף המלוכלך שלך, ילדה מפונקת שלא מבינה כלום מהחיים שלה. יש דברים שהכסף לא יכול לקנות ועכשיו את תשלמי לי." הוא אמר בקול קר יורד אל צווארי והתחיל לנשוך אותו.
"למה אתה מתכוון? למה אני?" שאלתי בקול רועד למה הוא עושה לי את זה למה אני?
"תשאלי את אבא היקר שלך," הוא אמר בקול קר כשהוא נושך את צווארי גנחתי בכאב שפתיו נישקו אותי.
"תפסיק! מה אבא שלי קשור?" אמרתי מנסה להשתחרר ממנו.
"את תגלי בדרך הקשה." הוא אמר בקול קר וקרע את החולצה שלי בכוח זורק אותה על הרצפה ניסיתי להתנגד לו רגליי וידיי נלחמו אבל הוא החזיק בהן חזק.
"לא! אל תעשה לי את זה בבקשה!" אמרתי נאבקת בו.
"תסתמי את הפה שלך," הוא אמר סוטר לי מביט בי בגופי בעיניו החייתיות הייתי בפניו רק בחזייה שחורה. הוא התקרב אל צווארי שפתיו נשכו את צווארי וליקקו בפראות.
"שלו תפסיק זה כבר לא מצחיק בבקשה תפסיק!" צעקתי בוכה הוא התעלם ממני והמשיך לנשק את צווארי בפראות כשדמעות זולגות בעיניי.
הוא ירד עם שפתיו אל כיוון כתפיות החזייה שלי מנשק בכיתי בהיסטריה.
"תסתמי יא זונה אין לך את הזכות לפנות אליי." הוא אמר בקול חד.
"זה בגלל שקיללתי את אמא שלך?" שאלתי נזכרת כשזה יכה בי.
"תסתמי יא בת שרמוטה." הוא צעק סוטר לי בכוח הוא קרע מעליי את מכנסיי הג׳ינס שלי משאיר אותי מולו בהלבשה תחתונה. הוא קרע ממני את החזייה מותיר אותי חשופה מולו כשהדמעות זולגות להם.
ניסיתי לאבק בו הוא התקרב אל חזהי ונישק אותו בכוח בפראות. בכיתי כמו שלא בכיתי בכל חיי לא רציתי את זה חשבתי שזה יקרה אחרי שאתחתן עם אדם שאוהב בכל ליבי ולא עם מפלצת. מפלצת שמנסה לרמוס הכל תחת ידיה. בכיתי בהיסטריה כשהוא מנשק את גופי מגיעה אל התחתון שלי. הוא הרים את ראשו והתקרב אל פניי, כשעיניו כחולות כקרח עם גוון ירקרק עמוק בעישוניו מביטים בי בכזה קור. עיניו היו קרירות ובאותו זמן חייתיות.
"את הולכת להצטער על היום שנולדת את תסבלי ממני כל חייך אני המרר לך את החיים כמו שלא חשבת עליהם טוהר אסאילוב." הוא אמר בקול חד את שמי ובשנאה טהורה. ידיו הורידו את תחתוני.
"אני שונאת אותך תעזוב אותי חתיכת בהמה!" צרחתי בכל כוחי כשהרגשתי פתאום משהו ננעץ בתוכי דמעותיי זלגו כגשם ביום סוער. ראיתי את השמיים הכחולים הופכים לגשם חזק. גופי כבר היה טמא לא שלי הוא היה של הבחור הזה שפניו נראו כפני מלאך.. מלאך המוות. גופי היה מחובר לשלו לא באהבה בשנאה ובכאב שכמוהו לא הכרתי. לא יכולתי לעכל את מה שקורה לי הוא היה עירום לידי הייתי מופתעת. לא שמתי לב לזה עצמתי את עיניי מנסה להתנתק לא לראות את יופיו השטני ואת עיניו המרושעות. גופו היה צמוד לגופי חזהי לחזהו השרירי.
"תפקחי את העיניים שלך את הולכת לזכור את הפעם הראשונה שלך חתיכת זונה." הוא אמר פוקח את עיניי בכוח כשהוא שוכב מעליי. פקחתי את עיניי בלי שום רצון הוא התחיל לנוע בתוכי חזק זה כאב כל כך כאב כמו הגהינום. דמעותיי זלגו להן ועיניו הביטו בעיניי כשאיברו נע בתוכי חזק ובפראות בלי רחמים פניו היו קרובות אל פניי הוא קבר את פניו בצווארי כשהוא נע בפראות בקצב אחיד ומהיר יוצא נכנס יוצא נכנס עד שהרגשתי משהו חם זולג בתוכי כשהוא ממשיך לזוז בתוכי בכוח בפראות.
"אני שונאת אותך." לחשתי ואיבדתי את הכרה.

***
התעוררתי כשאני ערומה שוכבת על השולחן ראיתי את בגדי קרועים. לא זה לא קרה לי? לא זה סיוט. אלה המחשבות שקפצו לראשי כשנזכרתי במה שהוא עשה לי גופי רעד והדמעות זלגו חזק. שנאתי את עצמי שנאתי את הגוף המקולל הזה את העור הזה כל חלק בעורי שהוא נגע בו. ראיתי את בגדי זרוקים לבשתי אותם למרות שהיו קרועים, ניקיתי מהר את הדם הרגשתי כאבים בקושי יכולתי ללכת הלכתי לחדר. הלכתי חסרת כוחות נכנסתי להתקלח שטפתי את גופי במים חמים מעוד, כשיצאתי עורי החיוור איבד את צבעו התקדמתי אל עבר הבגדים המזוהמים וזרקתי אותם עמוק לפח. נכנסת לחדר בחרתי חולצה שחורה פשוטה ומכנס טרנינג ניקיתי את האיפור ונשכבתי במיטה. הרגשתי עייפות וכאב לא יכלתי לישון כי הייתי רואה את עיניו הכחולות כקרח עם גוון ירקרק באישוניו. שכבתי פוחדת לעצום עין אבל העייפות הביסה אותי ושקעתי אל האפלה הקרה.

•שלו P.O.V•
אחרי שלימדתי לקח את הבת זונה הזו שלא תתעסק איתי בחיים. יצאתי כפי שתכננתי ההפסקה התחילה עדן התקדמה אל כיווני, כשלקחתי אל זרועותיי את אחד הבנות והתנשקתי איתה לנגד כולם. עדן התקדמה אליי בפראות עצבנית טילים וסטרה לי.
"יא בן זונה חשבתי שאנחנו ביחד? כל השנה הזו בגדת בי?" היא צעקה כשכולם מסתכלים אלינו חייכתי חיוך קר.
"כן, דפקתי את הבנות הכי יפות ונהנתי אפילו את החברה שלך דפקתי." אמרתי לה בקרירות בעיניה התבצרו דמעות מזויפות.
"בן זונה אני שונאת אותך." היא צעקה אליי הבטתי בה קצת בהלם כי אותם המילים נאמרו לי על ידי מישהי אחרת. "אני שונאת אותך." היא לחשה לי חסרת כוחות ואיבדה את הכרה יצאתי מהכיתה מותיר אותה לבד ללא רחמים.
התנערתי ממראה פניה וחייכתי חיוך קר ממשיך להתנשק עם הבחורה שבין זרועותיי, כשבראשי מראה פניה ודמעותיה. חיבקתי אותה והלכתי איתה לאחת הכיתות לדפוק אותה.

***
אחרי שביליתי איתה יצאתי מבית הספר אל המטרה הבאה ברשימה שלי לחפש ראיות שהחביאו משפחת ביטון.

המשך יבוא...

מה דעתכם על הפרק?
מה דעתכם שיהיה עם טוהר?
האם שלו אמסלם יעצור מתישהו ויאהב את טוהר?