נקמה אסורה- Revenge is prohibited

פרק 22: החברה

•שלו P.N•
השעה היתה חצות בליל כשהגעתי הביתה נכנסתי לבית הריק, שגרתי בו מאז שנולדתי הוא היה ריק כמו תמיד. בלי נפש חיה אחת, שום דבר לא השתנה בשנים שאני חי כאן השארתי את הבית כמו שהוא החדר של אבי נשאר אותו דבר. אבל לא היה שם שום ראייה הם השמידו אותה בזמן שהייתי בבית חולים אז. אבל השאר נשאר אותו דבר אחרי השנים האלה. נכנסתי לסלון הספות היו אדומות מעור מחוברות אחת לשנייה. הטלוויזיה הישנה עמדה שם שולחן הקפה הלבן היה עם אותם המפות הלבנות מתחרה שכיבסתי אותם. נשכבתי על הספה כשאחת הכריות מבד היו שם. שכבתי חושב על איך שהבית היה שרוי בעבר בשמחה והיום הוא קר ומנוכר ומלא עצב  מנכר אותו. כאילו נשמתי עזבה ביחד איתם באותו היום שבו נהרסו חיי. אני מרגיש זר כאן בעולם הזה, בעולם שבו אין ערך לחיי אדם יותר. אחרי שאסיים עם  הנקמה אני לא יודע מה יהיה איתי, אבל יש סיכוי שאצטרף אליהם אחרי שהאמת תצא לאור. אני שלו אמסלם אולי יעזוב את העולם הזה.
באתי לכאן למען מטרה, אני חייב למצוא דרך לגלות היכן הכונן הזה נמצא. היכן הכספת הזו מוחבאת אבל קודם כל אני הולך להכיר את הבניין הזה לעומק.
לכן מה שאני צריך לעשות ללמוד על החברה יותר.
במה החברה עוסקת היום, עליתי לחדר שלי שהוא הפך עכשיו מחדר של ילד בן ארבע לחדר של נער בן שבע עשרה לחדר מלא בתיקיות ומחשבים ועמוס בדברים. החדר היה עכשיו בצבע אפור בהיר, והמיטה התחלפה למיטה גדולה עם עיצוב שחרחר כך גם   המצעים והווילונות אפורים לבנים. הספרייה הייתה מלאה בספרים ושולחן כתיבה עליו הונח המחשב וכיסא מתגלגל. התקרבתי למחשב הנייד שלי הפעלתי אותו מתחיל את המשימה שלי מתחיל לכתוב את שם החברה GTS. בדקתי את הטכנולוגיות שפותחו במהלך השנים התחלתי לעשות מחקר שאצטרך ללמוד הלילה על החברה. ועל השוק התחרותי ועל חברות מתחרות חקרתי הכל.

       ***

למחרת התעוררתי אחרי מחקר ארוך, התעוררתי כשראשי מונח על שולחן הכתיבה. ראיתי את ערמת הדפים שהיתה מונחת על מדפסת כל מה שהדפסתי. השעה היתה שש בבוקר התחלתי לקרוא את הכתוב בדפים לומד אותם טוב טוב לא מפספס שום פרט   קטן. הלכתי לצחצח שיניים שטפתי פנים ניגשתי לחדר מוציא את הבגדים שהכי מתאימים למשימה הזו. נגשתי אל שולחן הכתיבה מוציא את תעודת הזהות שזייפתי ואת כרטיס הסטודנט שזויף מטעם האוניברסיטה תל אביב. אתמול עבדתי על זה כל   הלילה אבל היה שווה את המאמץ. הלכתי למטבח והתחלתי להכין קפה שחור. ~לכי לכי יאללה לכי
תגמרי לי את הבכי, לכי אם את לא חוזרת התקווה אותי שוברת. לכי אם את לא שומעת, אני כבר יוצא מדעת אך אם לי תתני שתיקה לא אוכל לחיות דקה....~ הצלצול של הטלפון נשמע עניתי.
"הלו?" עניתי לשיחה.
"בוקר טוב אחי איך הולך לך?" שמעתי את קולו הצרוד של אביאל כנראה הוא התעורר לא מזמן.
"בינתיים הולך לי הכל מצוין." אמרתי לו בזמן שמזגתי לעצמי קפה שחור.
"אני מקווה שאתה מוכן אחי, כי התוכנית הזו חייבת להצליח בשביל ששלב ב׳ יצא לאור." הוא אמר לי.
"ממתי אתה כזה לחוץ יא הומו?" גיחכתי עונה לו. "כל מה שאני עשיתי עד היום בחיי המשימות שלי הושלמו באופן מצוין אל תעז להטיל ספק בי." אמרתי לו בקול הכי רציני.
"אני הומו? יא דבע אני לא זה שאנס את הילדה שהוא חיבב." הוא אמר לי גילגלתי עיניים אני לא מאמין שסיפרתי לו על זה, אחרי שהבן זונה לחץ אליי  לספר לו על מה שהספקתי לעשות עד היום.
"חיבב בעבר אני שונא את הבת שרמוטה הזו!" אמרתי בקול קר נזכר בה וכבר עולה לי הבחילה.
"נו באמת על מי אתה עובד יא אפס אתה מאוהב לה בתחת עדיין, ראיתי איך הסתכלת אלינו באותו יום כשהבן שרמוטה אבא שלה ניצל אותנו." הוא אמר מצחקק כאילו באותו יום הוא לא היה היום הכי גרוע בחייו.
"אתה הוזה אחי, הזונה הזו כמעט הזדיינה אתמול עם אבירם בחוץ." אמרתי לו לוגם מהקפה שלי.
"מה שתגיד גבר, את טוהר אסאילוב אני מכיר היא לא זונה. היא יכולה להיות מפונקת וערמומית לפעמים אבל הילדה לא זונה." הוא אמר בקול בטוח כאילו שהרגע מישהו דיבר על ניקול.
"קיצר יא נעל מה היא קשורה דיברנו על החברה איך הגעת אליה בכלל?" אמרתי אוכל מהסלט והחביתה שהכנתי לעצמי עם גבינה מלוחה.
"אני כבר הכנתי תוכנית פחות או יותר אני צריך שתחקור היום טוב מאוד את המקום אמסלם, ואל תפשל אני אחזור אליך יותר מאוחר." הוא אמר לי.
"אני בטוח לא יפשל יא הומו נדבר." אמרתי לו מנתק והמשכתי לאכול עוד חצי שעה ארוחת בוקר. אחר כך עליתי לחדרי והתחלתי להתלבש. לבשתי חליפה שחורה אלגנטית וחולצה מכופתרת לבנה שהיתה צמודה לחזהי והדגישה אותו ועניבה כחולה. שיניתי את תסרוקת הרגילה שלי לבשתי פאה גברית גורם  לשיער החום להראות טבעי על ראשי כמו בעבר. ולבשתי עדשות בצבע חום כהה ולבשתי משקפיי ראייה ללא מספר.