נקמה אסורה- Revenge is prohibited

פרק 31: דמעות נצחיות

•שלו P.N•
ראשה נפל על כתפי היא היתה ריקה פניה היו מתות כמו ורד שנבל לו והפך לטיפות דם שעוזבות ונעלמות. ידיה רעדו כשהיא מחזיקה את הסכין שנתתי לה. היא הצמידה אל ליבה עיניה עצומות בכאב.
״אני זו שתמות,״ היא לחשה חסרת כוחות. ״אני אמות בשביל שהכאב הזה יסתיים, אין לי מה להפסיד כבר אני לא רוצה לחיות בעולם של כאב, ואני לא רוצה לראות אנשים שיקרים לי סובלים מלראות אותי סובלת.״ היא אמרה קולה ריקני וכאוב כל כך. צחקתי צחוק חסר הומור מסתכל אליה היא הביטה בי בהלם. ופתאום נשמעה רעש קטן של קריעת בשר נשמע. הסכין חדר קרוב אל ליבי.
״מה את יודעת בדיוק על כאב?״ שאלתי אותה צוחק צחוק קטן.
״לא!! לא!!״ היא בכתה מחבקת אותי בחוזקה. ״שלו,״ היא בכתה קוראת בשמי. ״אני אוהבת אותך.״ היא לחשה דומעת.
״טיפשה על מה את אוהבת אותי על זה שאני מכאיב לך? כאב הוא דבר לא פיזי הוא נפשי ליבך מדמם כל זמן שאתה מאבד את האנשים שיקרים לך, העינוי הכי גדול בלהיות חי הוא הכאב שקיים בנפשך.״ מלמלתי בקול חלש. היא התקרבה אל גופי והוציאה את הסכין מגופי. הבטתי ביופייה עדיין זוכר את היומיים היחידים שבהם הרגשתי נאהב ודקרה את עצמה.
״לא!!״ לחשתי מסתכל אליה גופה חיבק את שלי.
״בוא נמות שנינו,״ היא לחשה מסתכלת עליי כשגופה מגועל בדם של שנינו מתערב.
״אני שונא אותך,״ מלמלתי מחבק אותה. ״את הרגת את האישה שלי.״ מלמלתי דומע.
״אני גם שונאת אותך,״ היא מלמלה. ״אבל אני שמחה לשמוע לפחות במותי שאני שלך.״ היא לחשה משתעלת בדם.
״אני ימות בגיהינום ואת תהיי בגן עדן ושנינו נשכח מהמהות של חיינו על האדמה הקרה הזו שרוגשת באנשים. נשכח שאנחנו בעצם היינו שלו אמסלם וטוהר אסאילוב.״ לחשתי בקושי משתעל.
״אני אוהבת אותך.״ היא השתעלה.
״גם אני אוהב אותך.״ לחשתי משתעל מאבד את עיניה הכחולות אפורות תכלת ואת שיערה היפיפה שהתגעגע אליו.

***
התעוררתי כשהרגשתי טיפות קרות מכות את גופי ושיער רך כמשי ליטף את חזהי ידי עטפו את הגוף הקטן הרוח נשבה, והשיערות הזהובות שתניות שנוטות לבלונד ליטפו אותי. הגשם התחזק לו והקור היה חזק עיניי פגשו בידיה הקטנות וידי היו מחוברות מחזיקות את הסכין ביחד, ראשי כאב סאמק כמה שתיתי אתמול? ומה לכל הרוחות היא עושה פה? הסתכלתי על גופה שהיה מלא בחתכים בהלם. דמעה קטנה זלגה לה מרטיבה את עיני, אלוהים מה עשיתי לה?
״את חושבת שזה מזיז לי את תסבלי עד שתמותי טוהר אסאילוב.״ אמרתי לה בחדות מושך בשיערה ודוחף אותה לקיר בעוצמה. התקדמתי אליה כשהיא רועדת תחת מגעי הקר ידיי ליטפו אותה תחת חולצתה לפני שהיא הספיקה להתנגד שפתיי התרסקו על שלה ונישקתי אותה בכוח. בראשי צפו זיכרונות קטנים מאתמול הצמדתי את סכין אל צווארה מטייל איתו על גופה. הייתי מסטול רצח ומלא בזעם בגלל האבא הבן זונה שלה, היא הפסיקה להילחם נגדי עיניה היו ריקניות וכנועות לחסדיי העצב היה הדבר היחידי על פניה.
קשרתי את הגופייה על עיניה מכסה אותן וקושר בכוח.
הסכין החדה טיילה על חזה שלה שהיה מכוסה בחזייה לנגד עיניי קרעתי אותה לשניים חושף את חזה לפניי. לא נישקתי אותה הפעם טיילתי עם הסכין שלי עם גופה. אז פצעתי אותה קרוב לעצם הבריח שלה ואחלתי לנשק אותה היא נאנקה בכאב כשדמעותיה זולגות להן.
״מה דעתך איפה נחתוך אותך הלילה?״ לחשתי בקול קר.
״אולי נפגע טיפה בדגדגן שלך?״ שאלתי קורע את שורט שלה ואת התחתונים שלה. התקרבתי עם הסכין כשעיניה נעצמו מחכות לכאב. כאן הזיכרון מאתמול נקטע וכאב הראש תקף ועוד זיכרון הגיעה.
״את יודעת אני יגרום לטוסיק שלך לבעור הלילה גופך יסבול אני לא יותיר כלום מלבד חתכים.״ לחשתי כשאני לש את חזה שלה וחותך אותה היא צעקה בכאב. שמעתי את צרחותיה מזכרוני מכאב ומסבל ועוד זיכרון קפץ לראשי. השכבתי אותה על הרצפה הקרה כשאני לוקח את חולצתי וקושר אותה על פיה.
הרמתי את ישבנה חותך אותו עם הסכין שלי היא צעקה אל תוך הבד בכאב כשאני מחייך משחיט את גופה. ואחר כך איברי חדר אליה בעוצמה כשהיא צורחת אל תוך הבד. זזתי בתוכה בעוצמה מכאיב לה ונהנה להורג אותה עד הסוף. זזתי בתוכה בעוצמה אפילו חזק יותר מהפעמים הקודמות. גמרתי בעוצמה גונח שפתיי ליקקו את אוזניה.
״ששש אם את רוצה שהגיהינום הזה ייגמר,״ אמרתי מושיט לידה סכין. ״תגמרי אותו.״ אמרתי מושיט לה ומניח אותו בין ידיה את הסכין ומכוון אותו על חזהי. ״מה את אומרת?״ שאלתי אותה כשהיא מביטה בי המומה בעיניה היפות הכחולות אפורות תכלת בעיניי, בלי לחכות יותר פתאום הכאב התחזק בגופי. נזכרתי באתמול החלטתי לשבור אותה עד הסוף אתמול.
הזיכרונות מאתמול מילאו אותי הכל צף בבת אחת.
היא מביטה בעיניי בהלם ופחד, גופה רועד לנגד עיניי. ״נו למה את מחכה יש לך הזדמנות חלומית להיפטר ממני אחת ולתמיד טוהר אסאילוב.״ אמרתי לה בחיוך קר עיניה הביטו בהלם.
״אני לא רוצחת!״ היא צעקה בקול רועד בזמן שצחקתי בצחוק קר. ״אני לא רוצחת!״ היא חזרה על דבריה בדמעות. צחקקתי לה בפנים. ״יש לך שתי אפשרויות או שתצילי את עצמך או שתמותי!״ אמרתי מתקדם אליה בזמן שהיא נרתעת ממני ומתקדמת אחורה.
״לא אני לא אעשה זאת אני לא רוצחת!״ היא אמרה בדמעות שתפסתי את ידה וקירבתי אל חזהי. ״לא שלו!״ היא בכתה בכי תמרורים לא מסוגלת לשלוט בעצמה. היא ניסתה להתנגד לי אבל קרבתי אותה אליי.
״תתחילי או שאני אהרוג אותך!״ אמרתי לה בקרירות.
״תהרוג אותי אני לא ארצח אותך!״ היא לחשה בכאב שומטת את הסכין מידיה כמעט, אבל לא נתתי לה קירבתי את הסכין.
״שלו לא!!״ היא צרחה חזק בוכה כשהיא מרחיקה את הסכין ופוצעת את גופי קצת מתחת ללב. היא בכתה כל כך חזק מחבקת אותי כשגופי נשמט אל הקרקע. ״לא אל תמות בבקשה לא!!״ היא צרחה בהיסטריה לוקחת את חולצה וסותמת את הפצע שלא היה עמוק. עיניי נעצמו מעייפות ומהאלכוהול ששתיתי. ״ שלו בבקשה לא!! שלו תתעורר אל תמות.״ היא חיבקה את פניי חזק.
״טיפשה, אני לא ימות הפצע הוא לא עמוק את זאת שתמותי אם לא תפסיקי לצרוח.״ מלמלתי עייף רצח תפסתי אותה בכוח והצמדתי אותה אל חזהי מניח את ראשה על חזהי. היא בכתה בשקט כל כך חזק עוטפת אותי.
״אני לעולם לא ארצח אותך, לעולם לא.״ היא לחשה בכאב עוטפת אותי גיחכתי לעצמי, כן בטח אחרי שתגלי שהרגתי את אבא שלך את תהיי הראשונה שתרצח אותי, כשאני יהרוג את אחיך ואת אימך ואת תשארי בודדה כמוני בעולם. אבל לך יהיו לפחות הרבה זיכרונות מן העבר ולי לשלו אמסלם לא יהיו הרבה כאלה לעולם, מלבד הסיוטים הנצחיים שלי. עיניי נעצמו כשאני שוקע אל תוך שינה עמוקה שמלאה בעייפות.
ידי בערה חתכתי את עצמי בטח מתוך החיזה חזקה בסכין ידינו היו שלובות מחזיקות את הסכין יחד. שכבתי איתה מלטף את פצעיה בעדינות הרגשתי את נשימותיה על צווארי הן לא היו איטיות כלל.
״אני יודע שהתעוררת?״ לחשתי אל אוזנה בקרירות.
״עדיף שלא הייתי קמה.״ היא מלמלה לעצמה בריקניות. צחקתי צחוק חסר הומור נוגע בידה עם הסכין.
״את רוצה עוד כמה?״ שאלתי אותה באיום גופה רעד הרמתי אותה כשהגשם מרטיב אותנו ואנחנו ערומים. תפסתי את הסכין מקרב אל צווארה כשהיא עם גבה אליי. גופה צמוד לשלי היא רעדה תחת מגעי הבטתי בגופה זורק את האולר רחוק. עמדנו רטובים גופה היה מלא בפצעים זרקתי אליה את הז׳קט.
״לכי, מכאן.״ היא הביטה בי בהלם.
״מה?״ היא שאלה בהלם עיניה כבויות כבר.
״לכי עכשיו!!״ צעקתי אליה היא לבשה במהירות את בגדיה שונתרו ואת מעילי ואחלה לרוץ. התקרבתי לובש את הג׳ינס שלי על גופי ויצאתי ללא חולצה לכיוון החדר שלי. הרגשתי כאב ראש לא יכולתי לסבול את הזיכרונות שהחלו מאתמול לשוב אליי ולהיזכר בצרחות כאב שלה. נכנסתי כשעל פניי הבעה קרה.
״אחי איפה היית?״ שמעתי את קולו של בן אל שלושת ההומואים קמו כנראה לא מזמן ולבשו חולצות מכופתרות הם הביטו בי נכנס.
״מה קרה אמסלם דרסה אותך משאית בדרך?״ ההומו הזה אסאילוב שאל אותי מביט בי בחיוך ערמומי. התקדמתי מביא לו אגרוף לפרצוף.
״יא בן זונה.״ הוא אמר בהלם קצת והתחלנו לריב מכות כשאני מפוצץ אותו מכות והוא מחזיר בכוח ובעוצמה. לבן זונה יש כוח לא קטן, בעטתי בבטנו
״יא בן שרמוטה!״ אמרתי יורק את הדם מהאגרוף שלו ומפוצץ אותו הוא התחיל להילחם בי במיומנות. העפנו את הספות לצד פצצנו אחד את השני. כולם ניסו להפריד בנינו. אני יחסל את הכלב הזה נמאס לי כבר מהמשפחה הארורה שלו.
״אמסלם תרגיע!״ מישייב וששון ניסו לעצור אותי.
״נדיר תפסיק ההומו הזה לא שווה את זה!״ האשכנזי ההומו הזה אמר.
״עזבו אותי!״ אמרתי משתחרר בחדות ויוצא מהחדר והתחלתי ללכת לכיוון האופנוע כשעל גופי אפילו אין חולצה. נתתי גז ונסעתי לכיוון ירושלים הביתה כשאני נוסע מעל המהירות המותרת. אחרי נסיעה של ארבעים דקות של פקקים הגעתי נוסע לכיוון השכונה. נכנסתי הביתה כשאני טורק את הדלת שמתי פס על כך שהייתי רטוב מהגשם. נכנסתי להתקלח שוטף מעליי את היומיים האחרונים, שברתי אותה עכשיו. השלב הבא עומד להתחיל טטיאנה את הבאה בתור. אחרי שהתקלחתי לבשתי חולצה ארוכה לבנה וטרנינג שחור. והלכתי להכין לעצמי משהו לאכול אחרי שבישלתי לעצמי ארוחת בוקר. הלכתי לכיוון החדר נגשתי למחשב מוציא אותו למטבח בזמן שאכלתי ושתיתי קפה שחור הקלדתי שתי מילים טטיאנה אסאילוב. התחלתי לחפש מידע שיספק אותי.