the vampire story

---פרק 6---

*בוקר*
קמתי בבוקר עם מלא מחשבות בראש אתמול חשבתי שזה חלום ואז אני אתעורר ואגלה שזה חלום אבל ל-א,זאת המציאות

שטפתי פנים והסתכלתי על עצמי במראה
"ג'ס בוקר טוב" קולו של מייקל קטע את מחשבותיי וקפצתי בבהלה
"ג'ס?" קולו של מייקל עוד פעם נישמע
"מה?" שאלתי אחרי מספר שניות ששתקתי
"הכל בסדר? אתמול חזרת הבייתה ולא ירדת לאכול או להסביר איפה היית ואיפה ישנת! " מייקל אמר בכעס והתעלמתי מי מה שהוא אמר
"ג'ס דאגתי לך! את חשובה לי, את אחותי והאחות היחידה שיש לי" מייקל אמר הסתכלתי עליו חושבת מה לומר כי גם הוא חשוב לי אבל זה לא הזמן לכל הדרמות האלה, אם רק הוא היה יודע מה גיליתי...

"גם אתה חשוב שלי" החזרתי לו והמשכתי בדרכי לחדר

אחרי שלבשתי על עצמי ג'ינס קרעים לבן וחולצת בטן כחולה ואחרי שהתאפרתי כרגיל שמתי בושם והתכוונתי לצאת מהבית אך משהו עצר אותי יותר נכון מישהו.
"ג'ס את מתכוונת לצאת לבית ספר בנעלי בית?" פתאום דיימון הופיע מולי אך הוא לא ניכנס לבית וידעתי טוב מעוד למה , הוא לא יכול! מגיע לו .אתמול אחרי שחזרתי הביתה קראתי באינטרנט הרבה דברים על ערפדים, אומנם אני לא יודעת מה נכון ומה לא אבל הקטע עם הלהכנס לבית רק בהזמנה נראה לי אמיתי.
"מ..ה אתה עושה פה?" שאלתי והרגשתי איך הלב שלי מגביר את קצב הפעימות.
"למה את מפחדת מימני?" הוא שאל והסתכל עלי, לא ידעתי מה לענות זה היה ברור שאני מפחדת אבל אני רגילה להראות לעולם שאני חזקה ואמיצה.
"אני לא מפחדת מימך"
"אני שומע את פעימות הלב שלך ,אל תשקרי" דיימון אמר
"אני ערפד, החושים שלי יותר מפותחים פי 10 מבני אדם" דיימון הוסיף, אני שתקתי ורק אחרי מספר שניות עניתי
"מה אתה רוצה?" שאלתי ולא הסתכלתי לכיוונו.
"לדבר, אנחנו יכולים להיות ידידים כמו פעם נכון?"
"כמו פעם?" שאלתי
"כמו פעם הכוונה היא לפני שגילית שאני ערפד.." הוא אמר
"זאת הייתה שאלה רטורית. איך אפשר כמו פעם?רק אתמול גיליתי דבר שבחיים לא הייתי מאמינה לו או שבכלל מאמינה שאני אכיר מישהו כזה"

"את לא תזמיני אותי להכנס?" אמר מתעלם ממה שאמרתי.
אני לא ידעתי מה לעשות מצד אחד אני מכירה אותו כמעט שבוע אבל אני מרגישה שאני יכולה לבטוח בו אבל מצד שני אני מפחדת ממה שגיליתי אתמול.

"כנס" עניתי עם חיוך קטן וראיתי איך שדיימון שמח
"ידידים?" דיימון שאל ודפק לי את המבט שלו שתמיד ממיס אותי.
"ידידים!" אמרתי ומשכתי אותו לחיבוק

" טוב אנחנו נאחר לבית ספר !!" אמרתי מסתכלת על השעון שתלוי על הקיר
"אין לי כוח, אולי נבריז היום נילך לאכול משהו או שנעשה דברים אחרים?"דיימון שאל וחייך עלי חיוך ילדותי וערמומי
"טוב אז אני בוחרת מקום!" אמרתי בחיוך
"אנחנו הולכים לאכול גלידה!"
"אבל רגע ערפדים יכולים לאכול אוכל נורמלי?" שאלתי והרגשתי קצת מטומטמת
"מה זה אוכל נורמאלי? אצלנו אוכל נורמאלי זה דם" הוא אמר ונגעלתי קצת מי מה שהוא אמר הרגע , ואז פתאום הוא התחיל לצחוק!
"מה מצחיק?" שאלתי לא מבינה.
"מה זה המבט הנגעל הזה? אני צחקתי איתך ברור שאנחנו יכולים לאכול אוכל נורמלי"
"טוב אז יאלה בוא ניסע לאכול גלידה!!" אמרתי באושר ,כאילו אני פעם ראשונה הולכת לטעום גלידה

כשהגענו ישבנו בשולחן שליד החלון ואז ניגש עלינו מלצר שהוא ניראה בגילי או בגיל של אחי מייקל ניראה ממש טוב.
"מה תרצו להזמין?" שאל המלצר להסתכל עלי בחיוך .
דיימון אמר מה הוא רוצה להזמין והמלצר רשם
"ומה תרצה להזמין נערה יפה כמוך?" המלצר שאל וחייך עליי חייכתי אליו בחזרה, ושמתי לב שדיימון זז קצת באי נוחות
"אני רוצה גלידה בטעם תות בתוך גביעה, אני בטוחה שנער יפה כמוך יצליח לעשות זאת" חייכתי אליו חיוך מזוייף והמלצר הלך

"בבקשה בתאבון לכם" המלצר הגיש לנו את האוכל
"אם הייתה מזיז את התחת שלך קצת יותר מהר אולי הייתי יותר מרוצה" דיימון אמר בחוצפה למלצר
"סליחה לקח לנו זמן, איפה הסבלנות שלך?" המלצר ענה
"אני מציע לך לשתוק" דיימון אמר
"דיימון תפסיק בבקשה" אמרתי ושמתי את היד שלי עליו
"אני מצטערת, ידיד שלי פשוט היום ממש עצבני" אמרתי למלצר מנסה גם אותו להרגיע.
"זה בסדר" המלצר אמר והלך
" מה עובר עלייך?" שאלתי קצת עצבנית
"כלום"
"המלצר כולה קצת פלירטט איתי זה הכל"
"נכון זה הכל , ולא עובר עלי כלום"
גילגלתי את העיניים והתחלתי לאכול את מה שהזמנתי

אולי הוא קינא בזה שהמלצר פלירטט איתי?

המשך יבוא...;)
מעניין אם דיימון מקנא.
מקווה שאהבתם
לאב אותכם❤