והלכת
אחרי המילים הקשות שהשארת ביננו.
והשארת אותנו מרחוק
בלי יכולת לומר מילה.
ולא חשבת אולי אני והיא והם
לא חשבת אולי כולנו
שומרים אותך כאן
על הקרקע יציבה
ומילים שירקת על אבן
הן חצבו אותה כמו מים
והזכירו
הן הזכירו את הזמן שחלף
שהספקת לשכוח מי את באמת
הספקת להתיימר בלהיות אחרת.
והדמעו זולגות כמו נחל
שנים שאי אפשר למחוק
השארת זכרון נפלא וכואב ביחד
והלכת רחוק.
הרחק מהלב
המציאות
מהדמיון
פשוט הלכת
למחוזות אחרים
למקומות שאף אחד לא חלם
לא עליהם ולא עלייך
וכשרציתי להזכיר לך מי את באמת
שכחת
שכח מי אני, מי אנחנו.
וכשאומרים שאהבה כואבת?
כן זה נורא
זאת אהבה שלא עוזבת
אהבה של כולם.
