יקר שלי
עברה כבר שנה ויותר, ואני עוד לא הספקתי לשכוח.
בראש השנה שעברה ניסיתי לזרוק את כל הזכרונות שלנו יחד בתשליך, אבל לא הייתי מסוגלת. זרקתי רק העתקים.
כשדיברנו לפני שנתיים ידעתי מה טוב בשבילך ושכחתי את עצמי, את נקודת האחיזה שלי במציאות יציבה שעזרה לי להתבגר לאט מבלי לרוץ.
ואתה? אני לא חושבת שהבנת עד כמה ייצבת אותי, עד כמה שמרת עליי מפני העולם- למרות שניסית.
ואז לפני שנה הודעת לי, שנה וקצת.
לפני שנה הלכת.
את מתנת יום ההולדת שלי קיבלתי בכאב- פרידה מהאמת שלי, אבל גם קיבלתי ממך השראה.
באותו היום בו אני חגגתי 15, אתה נתת לי את האמירה הכי חשובה שיש-שבה נפרדנו במזלג הדרכים של החיים- הראת לי מה היא אמת, וחלום- והוכחת לי שתמיד אפשר להגשים אותו. לימדת אותי לא לפחד ממנו, לא לפחד להגשים אותו.
ואני זוכרת את השיחה ההיא שבה הבטחת שבעוד חודש ניפגש. ואני האמנתי לך! ועם דמעות בעיניים ספרתי את הימים והשבועות עד שתחזור, כי הבטחת...
אבל אתה כבר לא חזרת.
והגעגועים אליך רק התחזקו עם הזמן, והזכרונות רק התבהרו במקום להיטשטש.
אבל השתדלתי שלא לשקוע בעצבות כי זכרתי שהבטחתי לך שאני לא אכנס לעולם הזה של חוסר איזון מושלם.
הבטחתי לך להגשים חלומות, וזה מה שאני עושה היום.
ואני מקווה...
מקווה שאיפה שאתה נמצא היום, גם אם אסור לנו לדבר, אתה שומע אותי בלילה.
לא את הבכי, אלא את הסיפורים!
אני מספרת לך פעם בשבוע-כדי לא להעיק, לפני שאני הולכת לישון - עד כמה התבגרתי, כמו שאתה התבגרת לפני שהגשמת חלום.
ואני מקווה שכשאגשים אותו לא אצטרך להיפרד מהרבה אנשים וממך.
כי למרות שאתה הרבה זמן לא איתי וכבר מזמן מזמן הלכת, אתה איתי בלב. שומר על השפיות שלי, על האיזון.
ואני מקווה שאתה זוכר אותי ואולי שומע אותי בלילה. את הזיכרונות והסיפורים, אבל אולי גם את הבכי. שתדע שאני מתגעגעת לאמת שלי, לבוגר האחראי ששמר אותי ילדה.
ותדע שהחברות שלי יודעות מי אתה, כי אתה לא סוד ואתה לא משהו נפרד. אתה חלק ממני שנעלם מזמן...
------
לחלק הזה לא יצורף הסבר.. זה סוג של סגירת מעגל בשבילי, לקראת ראש השנה..
אשמח לתגובות הערות והארות לגבי הקטע (גם כוכביות לא יזיקו)..
ולא, זה לא היה חבר מהסוג של זוג. זה חבר טוב מסוג של כמו חברות טובות או משו בסגנון אם הבהיר את המצב...
