"מה קרה?" הוא שאל אותי, לא הבין.
"כלום.. סתם כואבת לי הבטן" עניתי לו. ידעתי שלא משנה כמה אנסה להכחיש הוא מכיר. הוא יודע. הוא מבין.
"כואבת לך לאחרונה הבטן המון, את בטוחה שהכל בסדר?" מבט מודאג התפשט על פניו, ואני, כמו תמיד, הזדרזתי לענות לו "כן! הייתי אצל הרופא. הוא אמר שזה בסדר. סתם כאב חולף..."
אני נשכבתי על החוף, עטופה בסוודר מניחה ראש על חולצה מקופלת. והוא? הוא ישב לידי ושמר
כאילו שאנחנו לא מוקפים חברים מסביב.
שמר כמו שהוא תמיד אמר
אני הלב שלו, והוא לא מוכן שיקרה לו כלום.
ובינתיים הספקתי להירדם ולקום ולהירדם ולקום שוב,
ועד שהכאב חלף ושקעתי עמוק בחלומות על חוף הים,
הם העירו אותי.
והוא? שמר...
