The art teacher- Zayn Malik

Chapter 16

P.O.V סקיילר

עבר שבוע ועדיין לא חשבנו על תוכנית.
עבר שבוע בוא אני וזאין מנסים כמה שיותר להיתרחק כדי שאמה לא תראה אותנו בטעות ותפרסם הכל
עבר שבוע ובקושי שמעתי מאמה
אני לא יודעת מה קרה לה .. היא הייתה החברה הכי טובה שלי , סמכתי עליה..
אבל לואי.. לואי שטף לה את המוח.. רק בגלל שאני עוזרת להארי לגמילה מסיגריות.

אני לא רוצה שיקרה להארי מה שקרה לאבא שלי. מאוד התחברתי להארי וממש אבל ממש לא באלי לאבד את הארי, אני בטוחה שגם נעה לא רוצה.
הארי בנתיים מצליח להיגמל, הולך לו טוב.
מה שחייבים לעשות זה פשוט למחוק כל זיכרון מהתמונות ומההקלטה..
חייבים לעשות את זה

P.O.V זאין

שבוע שאני מלמד רגיל.
שבוע שאני לא מפסיק לחשוב על סקיילר
שבוע שאני לא מפסיק לחשוב על תוכנית למחוק את התמונה וההקלטה
שבוע שלא עולה לי כלום לראש..

הורג אותי לחשוב שאם אמה תפרסם את הכל החיים שלי ושל סקיילר יהרסו סופית.
אין דרך לפצח את הסיסמה לטלפון של אמה
אף אחד לא יכול לעזור חוץ מהמשטרה .. אבל אם נלך למשטרה אז גם זה יגרום לפיטורים שלי ושיעבירו בית ספר את סקיילר כי זה חוק שאסור שמורה יקיים מערכת יחסים עם תלמידה שלו.. לא משנה מה נעשה .. הכל כבר הרוס
חזרתי הביתה מותש מיום בבית ספר.
לא ראיתי היום את סקיילר בכלל. אני מתגעגע אליה. אני מתגעגע לעיניים הבהירות שלה, לשיער השחור הארוך והחלק ,לקול שלה , לשפתיים שלה .. להכל..
אסור לנו להיות ביחד בכלל . ומה שאני הכי מפחד ממנו.. שבזמן הזה . היא כבר תמצא מישהו אחר.

P.O.V סקיילר

קמתי בבוקר לבית ספר
התארגנתי מהר ויצאתי לכיוון בית ספר.
השיר going nowhere של ליטל מיקס.
זה שיר שמאוד התחברתי אליו.. הקולות של כולן משתלבים מושלם בתוך השיר.
הלוואי ויעלה בי רעיון שפשוט יעזור לי לפתור את הכל.. אבל.. כלום לא עולה .. וכבר הפנמתי .. שזהו.. אני אבודה

P.O.V נעה

פגשתי את סקיילר בבית ספר , ישבנו על אחד הספסלים בקפיטריה.
"חשבת על רעיון ?" שאלתי אותה
"שום דבר לא יעזור נעה.. הכל הרוס כבר. איבדתי תקווה" היא אמרה וכעס התחיל להישתלט עליי
"לא ! את לא תתני לאמה לעשות את זה ! חייבת להיות דרך .. בדרך כזאת או אחרת אנחנו ניקח את הטלפון שלה ונמחק כל קשר לזה" אמרתי
"אני מאוד שמחה שאת עוזרת לי.. אבל.. אם היית במקומי היית מבינה" היא אמרה וקברה את ראשה בין ידייה
"סקיילר אני רואה אותך ככה וכואב לי, אני לא רוצה לראות אותך ככה" אמרתי לה והיא הרימה את ראשה
"מה עוד יכול לעזור?" שאלה
"אנחנו נמצא דרך.. והכל יהיה בסדר.. עכשיו בואי לכיתה. אל תתני לזה להשפיע עלייך על הלימודים אוקיי ?" שאלתי והיא הינהנה
"הכל יהיה בסדר ?" שאלה
"הכל יהיה בסדר"

P.O.V סקיילר

הלכתי לכיתה. יש עכשיו היסטוריה. אולי זה יביא לי רעיונות קצת. את האמת , אין לי כוח להמשיך , אין בי את התקווה, נעה לאומת זאת מלאת תקווה שהכל יהיה בסדר, אני לא יכולה לבקש חברה יותר טובה מנעה.
מהרגע שהכרתי אותה ידעתי שהכרתי בן אדם מדהים!
הגעתי לכיתה יושבת במקומי ומשחקת קצת בטלפון עד שהמורה תבוא
עברו 5 דקות והמורה נכנסה לכיתה
"הכניסו טלפונים והוציאו ציוד" אמרה ועשיתי זאת.
"השיעור נלמד על הולדת האיסלם..." המורה התחילה לדבר וניסיתי להחזיק מעמד ולהבין את החומר. הדחקתי מהראש את הבעיה הגדולה שיש לי עכשיו.

השיעור נגמר . ועדיין אין לי שום רעיון. אחרי השיעור שמתי את הציוד בתיק ויצאתי מין הכיתה הלכתי לקפיטריה ובדרך כמובן ראיתי את זאין הוא חייך לי חיוך קטן וכך גם אני . הגעתי לקפיטריה ושם ראיתי את נעה יושבת על ספסל והלכתי אליה.
"מה קורה ?" שאלה
"לא הישתנה כל כך" עניתי
"חשבת על רעיון?" שאלה
"לא ... לא עלה בי שום רעיון" עניתי לה
" יעלה בי רעיון הוא פשוט לא מוכן לצאת, אל תדאגי" היא אמרה וחיבקה אותי

שיעור שני הגיע והגעתי לכיתה. עכשיו אני לומדת מתמטיקה . המגמה. עכשיו אני צריכה להיות סופר מרוכזת כי מתמטיקה זה אחד הקשים.

השיעור נגמר והצלחתי להיות מרוכזת. לא חשבתי על הבעיה
לא חשבתי על רעיון ולא על פיתרון
חשבתי על מתמטיקה
חשבתי על מספרים
יצאתי מין הכיתה וראיתי את נעה רצה לכיווני
"מה קרה ? הכל בסדר ?"שאלתי אותה כשראיתי אותה מתנשפת
"יש לי רעיון" אמרה ונדלקה בי תקווה

~~~~~~~~~~~~~~
אומנם זה פרק דיי קצר
אבל אני מקווה שאהבתן :)