The art teacher- Zayn Malik

Chapter 5

P.O.V סקיילר

״טוב , אז היום נמשיך את הנופים של השקיעה שהתחלנו, עצרנו בלצייר את הים , תמשיכו בזה. אני יגיד לכם בהמשך מה לעשות״ מר מאליק אמר והתלמידים התחילו לעבוד.
״בהצלחה ״ אמה לחשה לי וגיחחתי
ראיתי את מר מאליק בא לכיוון שלי ומתחיל לדבר , באמת שאין לי כוח לזה . הדבר היחיד שאני חושבת עליו זה על איך לעזור להארי
״אני צריך לדבר איתך״ אמר בלחש
״על מה ? אם אפשר לשאול״ שאלתי
״אני צריך הסבר ותשובה, נדבר על זה בצד . בואי״ הוא אמר
״אין לי מה להסתיר מאמה״ אמרתי והוא נאנח , הביא כיסא וישב לידי
״אני צריך תשובה להצעה שנתתי לך ולהסבר למה איחרת היום״ מר מאליק אמר
״הסבר. איחרתי בגלל שעזרתי לתלמיד להיגמל מסגריות ולעשות משהו בחיים שלו״ אמרתי לו את ההסבר והמשכתי לצייר
״אני מכיר את התלמיד?״ שאל
״לא . למה כל דבר צריך לעניין אותך?״ שאלתי
״אם כל הכבוד ואני מאוד מקווה שיש לך כזה אלי, אני המורה שלך . ואם אני שואל אותך שאלה אז את עונה, האם אני ברור?״ שאל בקול רם וכל התלמידים הפנו את המבטים אלינו ונהיה לי פרצוף מבולבל, מה יש לו?
״הכל בסדר מר מאליק?״ שאלתי
״נמשיך את השיחה בסוף השיעור, תמשיכי לצייר״אמר והלך
הסתובבתי לאמה . היא לה פרצוף מוזר כמו שלי
״אל תסתכלי עלי , גם אני לא יודעת מה יש לו״ אמרה והמשיכה לצייר

P.O.V זאין

מה חשבתי לעצמי שאמרתי לה את זה? היא תלמידה שלי וכבר על היום הראשון אני מתחיל להתעצבן. אמא שלי תמיד אמרה לי שיש לי פתיל קצר , מסתבר שהיא צודקת.
סקיילר היא רק תלמידה שלי ולא מעבר לזה. סקיילר לא עשתה שום דבר רע שהייתי צריך לכעוס עליה ככה . במיוחד ליד התלמידים.
קיבלתי שיחת טלפון מהאחד והיחיד מר ליאם פיין, הוא מורה למתמטיקה. אני חושב שהוא מלמד את סקיילר גם.
״כן ליאם?״ שאלתי בעודי יושב על כיסא המורה
״זאין, הכל בסדר ? אתה נשמע עצבני״ אמר . חסר לי שאני יוציא את העצבים גם עליו
״לא , כלום לא קרה. ״ עניתי
״התקשרתי כדי לראות מה איתך, מסתבר שלא כל כך טוב.״ אמר וגיחך
״תפסיק. הכל בסדר , אני סתם עצבני זה הכל״ אמרתי לו
״הבעיה שלך זה שאתה כל הזמן עצבני, אתה מתעצבן מכלום זאין. עצבים רק יעשו אותך.... ״ אמר מחפש מילה
״עצבני״ השלים וגיחכתי
״טוב , אני ינסה לא להתעצבן״ אמרתי לו
״תנסה ותצליח כן.? אתה עובד עכשיו אם תלמידים אתה צריך להיות יותר נינוח״ שאל
״כן כן , בי..״ מילמלתי וניתקתי לו
למה באמת אני תמיד מתעצבן על כל דבר ? צריך לטפל בזה ? אני מורה ואני צריך לקחת בטוב ולא להתעצבן. זה הכי חשוב.
השיעור נגמר , חיכיתי לזה האמת כדי לדבר עם סקיילר . אני לא יודע מה יש לי אבל היא תלמידה מיוחד-
מחשבותיי נקטעו על ידי קול נשי
״מר מאליק , רצית לדבר איתי?״ שאלה
״כן , תביאי כיסא שבי״ אמרתי וכתבתי על הנייר משהו
״אה זה הולך להיות ארוך״ שמעתי אותה אומרת והרמתי אליה מבט
״טוב בסדר, אני יביא כיסא.״ אמרה והנהנתי
אחרי שניות אחדות חזרה עם כיסא והתיישבה לידי
״אז על מה רצית לדבר ?״ שאלה
״דבר ראשון רציתי להתנצל על מה שקרה באמצע השיעור, הייתי עצבני על שטות והוצאתי את זה עלייך.״ התחלתי להגיד
״אה זה בסדר , כבר שכחתי מזה״ אמרה בחיוך
״דבר שני, עוד לא נתת לי תשובה על ההצעה שלי״ אמרתי בחיוך חזרה
״אה כן , אני חושבת שנלך על זה.זה דווקר יכול לעזור לי״ היא אמרה וחייכתי עוד יותר
״מצוין .אז תבואי אלי היום לכתובת ****** בארבע בצהריים, אני יחכה לך״ אמרתי והיא הנהנה
״אז ניפגש בצהריים, ביי״ אמרה
״ביי״ אמרתי וחייכתי לעצמי
למה אני רגוע פתאום ?

~~~~~~~~~~~
זה פרק קצר פשוט היום יום שישי , ואני די עסוקה אז מצאתי זמן , מקווה שאהבתם את הסיפור :)