ירדנו בתחנה של הקניון הגדול.
"מה אנחנו עושות פה?" שאלתי בחשש. אני שונאת קניונים.
"שופינג טיים" קיילי אמרה וחייכה חיוך רחב.
גלגלתי עיניים ונאנחתי.
היא גררה אותי לחנות בגדים והתחילה לרוץ ברחבי החנות, מחפשת אחר בגד מתאים. בזמן שחיכיתי לה ישבתי על הרצפה והקשבתי למוזיקה שלי.
"קחי" היא אמרה, הבהילה אותי.
הסתכלתי עליה במבט לא מבין, היא החזיקה חולצה ורודה עם שרוולים קצרים והדפס של לבבות, מכנס ג'ינס קצר ושמלה כחולה צמודה.
"אלה בשבילך. תאי ההלבשה שם, אני אחכה פה." אמרה והצביעה על התאים השחורים.
"נו לכי כבר!" דחפה אותי דחיפה קטנה.
לבשתי תחילה את החולצה. החתכים בלטו כל כך, לא יכולתי לצאת מחוץ לתא כשאני לובשת אותה. אחר כך מדדתי את המכנס, רואים בו עד כמה אני רזה.
"נו?" קולה של קיילי נשמע מבעד לדלת.
"לצאת?" שאלתי בעודי בוהה ברגלי הדקיקות.
"כן, אני רוצה לראות" היא התלהבה.
"לא אהבתי את החולצה" הסברתי לה כשנעמדתי מולה.
היא בהתה ברגליי.
"את לוקחת את המכנס." פקדה ודחפה אותי חזרה לתא.
לבשתי את השמלה.
"אני לא אוהבת את איך שהיא יושבת עלי" אמרתי ויצאתי.
"היא מהממת עליך, תסתמי."
גלגלתי עיניים ושוב נכנסתי אל התא, החלפתי חזרה לבגדים שלי ויצאתי.
"את ממש רזה. את אוכלת לפעמים?" היא שאלה כשהלכנו לנו בקניון, מחזיקות שקיות של חנויות בגדים.
"לא יודעת, לא שמה לב לזה" עניתי באדישות.
"בואי" היא אמרה פתאום, "יש עוד חנות אחת שאני רוצה להיכנס אליה"
"קיילי זו חנות תכשיטים, אין לי מה לחפש כאן." חזרתי על המשפט שוב ושוב ושוב אבל היא הייתה בשלה, חיפשה עגילים ושרשראות.
"הנה!" צעקה לפתע והושיטה לי עגילים בצורת לב ושרשרת תואמת.
"זה לא הסגנון שלי" החזרתי את ידייה לקרבת גופה.
"אבל תקני את זה לעצמך, מתנה ממני" הוספתי כשראיתי את המבט העצוב שהיה על פניה.
היא חייכה אלי ורצה לקופה.
"האמת שהיה לי כיף היום" אמרתי לה כשחזרה לספסל בגינה הציבורית עם שני גביעי גלידה.
"זו הייתה המטרה" אמרה וליקקה את גלידת הוניל שלה.
חזרתי הביתה, הנחתי את השקיות על מיטתי והוצאתי משם חולצה קצרה שקיילי התעקשה שאקנה. אני לא אוהבת חולצות קצרות, רואים את החתכים, וכמה שאני רזה, אבל לא רציתי להעציב את קיילי, אולי אני אפילו אלך איתה מחר, שתשמח קצת.
