השעון הראה שהשעה 7:26, עוד כמה דקות אני אמורה לקום.
"אוי נהדר, עוד לילה חסר שינה!" צעקתי לאוויר ודמעות נקוו בעיניי שוב.
גררתי את עצמי מהמיטה והסתכלתי בראי.
לבשתי חולצה ארוכה אפורה בהירה צמודה ומכנס קצר בצבע ירוק.
לשנייה אחת הרגשתי שוב את הידיים שלו תופסות בגוף הקטן שלי חזק, מכות אותו, ומתעללות בו. לשנייה אחת יכולתי לשמוע שוב את הצרחות שלי, את הבכי שלי, את ההתחננויות שלי.
"זה מאחוריך" לחשתי מספר פעמים.
כשהתאפסתי הזדרזתי להתארגן בחוסר חשק.
החלקתי את החולצה מעל לגופי הצנום וצמרמורת עברה בגופי.
זכרונות החלו להציף אותי, בעיקר זיכרון אחד ברור.
~
"תתפשטי!" פקד עלי בצעקה.
הורדתי מהר את חולצתי הכחולה ומכנסיי הג'ינס שלי.
נשארתי עומדת בחזייה שחורה ותחתוני תחרה אדומים.
"רדי לארבע" התיז את המילים מפיו.
הנהנתי קלות וירדתי.
הוא הוריד את מכנסיו ודחף את איבר המין שלו לתוך פי בזמן שמשך בשיערי החום הארוך שמזמן הפסקתי להשקיע בו.
~
מצמצתי במהירות והעלמתי את הדמעות שאיימו לצאת.
החלפתי חולצה ומכנס במהירות, התאפרתי שוב וברחתי מהבית.
לא הלכתי לבית הספר, לא יכולתי ללכת לבית הספר. לא היום.
ישבתי על ספסל ליד בית נטוש ושמעתי מוזיקה.
אחרי כשחצי שעה הרגשתי שמישהו נוגע בכתפי.
הסתובבתי.
זו הייתה קיילי.
"ראיתי אותך הולכת לכאן" אמרה והתיישבה לידי.
אחרי עשר דקות של שתיקה התחלתי לבכות, זה פשוט התפרץ.
קיילי חיבקה אותי והרגיעה אותי, במשך כמעט שעה.
"רוצה לספר לי למה בכית?" היא שאלה בלחש.
הנדתי את ראשי לשלילה.
"אני כאן, את יודעת" היא אמרה.
"כן" לחשתי בקול חנוק מדמעות.
"בואי" היא אמרה לפתע ונעמדה.
הבטתי בה במבט לא מבין והיא רק לקחה את ידי וגררה אותי לתחנת האוטובוס.
*****
איכס זה כל כך גרוע איכס איכס איכס
