אין דבר כזה אהבה

מחתרת

קמתי לפני לאונרדו.

גיששתי בחושך למנורה והדלקתי אותה.

נאנחתי שהמנורה מחאה ולא נדלקה רק בפעם השלישית הבהבה ונדלקה.

הלכתי לשידת העבודה שלי ושלפתי את המנורה הירוקה. המנורה הייתה ישנה והבאתי אותה למקרי חירום. היא מאירה באור ירוק וגם לא ממש בריא להסתכל אלה ישירות.

שמתי את משקפי השמש שגנבתי פעם רק מתוך סקרון שראיתי מאבטחים איתם. אבל הם לא היו שווים לי הרבה מכוון שלא יצאתי הרבה לאור השמש. שמתי גם זוג ללאונרדו והחלפתי מנורה.

החדר נצבע בירוק מבחיל. הנחתי את המנורה על השולחן ופירקתי אותה. ואז ראיתי את הבעיה, חוט הלהט עוד שנייה נשרף לגמרי. הלכתי לשידה והבאתי את אחד הכדורים הריקים שאתמול בטעות רוקנתי על הרצפה.

המחט שלו יכולה להספיק לחוט הלהט, לזמן מה יש לקוות שמספיק. הלחמתי בזהירות את המחט מהכדור לחוט הלהט וזה אמור להחזיק שבוע עד שהגנוב מנורות חדשות.

צעקה קטנה הקפיצה אותי שהתרכזתי בעבודה. לאונרדו התעורר.

"אל תוריד את המשקפיים" אמרתי לו מבלי להזיז עיניים מהעבודה. שמתי צעדים מאחורי ואז לאונרדו היה לידי שבחן את עבודתי. רגע לאחר שבדיוק גמרתי.

"אל תיבהל" סננתי שהלכתי להחליף נורה למספר רגעים היה חשוך לגמרי, נראה שכאילו הכול נעמד מכלת רק הנשימות נשמעו באוויר, פנימה והחוצה. ואז נפסקו לא נשמע רחש גם לא הנשימות שלי. נשפתי אוויר בכוח וחיברתי את הנורה.

בחנתי את לאונרדו עם משקפי השמש ופתאום הוא לא נראה לי אותו הילד הפתטי שראיתי אתמול. הוא נראה כמו...

"אפשר להוריד?" שאל לאונרדו וקטע את רצף המחשבות שלי.

"עכשיו כן" אמרתי בקול חסר צבע והורדתי.

הנחתי את המנורה הירוקה על השולחן והלכתי לארון אוכל. עכשיו הרגשתי את הרעב והייתי חייבת להעסיק את הפה שלי באיזושהי צורה.

בזמן שחיטטתי בארון בחיפוש אחר קופסת ירקות משומרים שמעתי את לאונרדו מאחורי "אז מה קרה אתמול הלילה?" שאל ונשמע חשדן פתאום.

"שאתה יותר מדי סם הרדמה שבטעות היה פתוח." עניתי אוטומטית.

"אז את חיה לגמרי לבד?" המשיך בחקירה. "הכול פה את עשית לבד?"

"מאז ומתמיד" מתחמקת מתשובה ישירה. הסתובבתי וזרקתי עליו פלפלים משומרים. אני חייבת לציין שהיו לו רפלקסים טובים, הוא תפס את הקופסא עוד לפני שפגעה בו. לקחתי קופסא נוספת מבלי לבחון אותה לעצמי.

גררתי עוד חבית ליד השולחן וסימנתי לו לשבת. הוא התיישב בנוקשות בעודו מנסה לפתוח את הקופסא בעיניים קרועות לרווחה.