אין דבר כזה אהבה

מחבוא

הלכנו ברחוב. שמתי לב להתנהגות שלה. היא התנהגה כמו זומבי.

הרגשות לא הופיעו על הפנים שלה. שדיברה רוב הזמן קולה חרק כאילו היא לא מדברת הרבה אבל עדיין התנגן. בחנתי אותה שוב. היא הייתה רזה, כבר חשבתי שאין לה אוכל ובגלל זה היא רזה כול כך. יכולתי להבין גם במחתרת לא המון אוכל.

"אתה לבד?" קולה חרק במנגינה משונה.

"לא ברור שלא. אני במחתרת, אנחנו מנסים להילחם נגד העשירים 'הרעים'. אני בין עשרות" אני ניסיתי להלהיב אותה והיא החזירה לי מבט כאילו השתגעתי.

"רוצה לראות את המחבוא שלנו?" ניסיתי שוב ללא הצלחה, היא הייתה משועשעת?

"קודם אני" אמרה "אני עומדת לבטוח בך עכשיו אז עדיף שאתה תבוא אלי קודם שבבוקר השומרים לא יחכו לי בחוץ" לא הבנתי אם בטחה בי או לא.

"אפה את מתחבאת?" הייתי ממש מסוקרן.

"אתה תראה" היא לא פגשה את מבטי. רק המשיכה ללכת ישר.

הגענו מאחורי הבניין הנטוש והיא הכריזה "הגענו". בחנתי את המקום ואז ראיתי את מקלט הישן מתחת לרגלי.

"זה לא ממש מתוחכם את יודעת? חשבתי שיהיה לך מחבוא בתוך קיר או משהו את יודעת סוג של גיבור על במחתרת" נפלט לי ומיד התחרטתי. אין לה כלום גם היא הצליחה להשיג מקלט ישן זה בטח היה אדיר בשבילה.

"אז תפתח את מקלט" היא נשענה על הקיר של הבניין, עדיין לא בטוח אם ההבעה על פניה הייתה שעשוע. שהידיים שלה נעו ראיתי את הגלי שהשרירים נעו גם, לא הייתי חזק אבל היא נראתה כאילו יכולה לכסח גם לאחי את הצורה. "טוב" התכופפתי וניסיתי להרים את הדלת והיא אפילו לא זזה מילימטר.

"זה בלתי אפשרי" התלוננתי לאחר מספר מאמצים כושלים.

היא משכה בכתפיים "מנגנון T85 מפלדה טהורה, יש אותו רק בכספות. היא אפשר לפתוח אותו בשום צורה של הפעלת כוח, הוא נועד לעמוד בזה" חשבתי ששמעתי על המנגנון הזה. המחתרת ניסתה לבנות אותו ונכשלה, יותר מפעם אחת.

היא המשיכה לאורך הקיר וניגשה לצינור חלוד. היא בעטה בו והדלת נפתחה בחריקה. הייתי המום. זה לא מה שציפיתי לו.

"אחרייך?" קולה נשמע קצת משועשע שאני הסתכלתי על החושך שמתחתיי.

"אאהה.... כן... כן ברור" גמגמתי וגיששתי דרך למטה שהיא אמרה "יש סולם"

"מה? אהה, סולם ברור שהייה סולם" הרגשתי את עצמי כל כך מגוחך. מצאתי את הסולם והתחלתי לרדת בו.

בדרך למטה ראיתי עצם נופל לתוך החושך. ואז הבנתי שזאת אלי שלא היה לה כוח לחכות לי. ואז הריח הכה בי, חריף ונעים בצורה מוזרה.

פתאום הייתי לרגליה של אלי "אאהה, מה אתם עושים במחתרת? יושבים ובונים תכוניות ולא מוציאים אותם לפועל?" הייתי מטושטש ופשוט נעמדתי והתכוונתי לסקור את החדר ולתת לה על הראש שצחקה על המחתרת, אבל באתי לעשות צעד ואז הכול החשיך.

###

הוא נעמד בראש מורם, נוסף על ריח האבק התמידי שיש במקלט נוסף ריח אחר, הריח היה חזק חיפשתי את המקור שלו. קללתי בשקט הכדורים של סם ההרדמה עדיין היו מפוזרים על הרצפה נוטפים, הריח הממם אותי ואת ליאונרדו. אני התרגלתי לריח מכון שיצרתי את הכדורים וגם בזה הרגלתי את עצמי לא להירדם בזמן שאני בונה את הכדורים.

לאונרדו לא הגיב טוב לסם ההרדמה. הוא צעד צעד אחד וקרס. פתטי.

נגשתי למנורה והדלקתי אותה זה הזכיר לי שאני צריכה להחליף אותה.

גררתי אותו לפינת החדר ואחר כך אספתי את הכדורים והנחתי אותם על השידה. ניקיתי את הרצפה בחומר מלבין שפעם פילחתי. הריח החזק מילא את החדר אבל ליאונרדו היה כבר מעולף.

הוא יהיה מחוסר הכרה לפחות עד מחר בבוקר.

סגרתי את התקרה ואת האור ונגשתי בחושך מוחלט לשק שינה. זכרתי שליאונרד ביקש ממני להגיד את שמי לרגע אחד נורא שכחתי אותו אבל ברגע שנזכרתי בו החלטתי שאני לא הולכת להזכיר את השם הזה באוזני איש. באותו הרגע המצאתי שם חדש על המקום. נרדמתי שהנחתי את הראש על שק הנסורת.

תגובות!