פרק 1

8.6K 386 29
                                    

האדמה עוד רטובה מהגשם שירד מספר שניות קודם. נעליי הבובה בצבע הכחול המזעזע שקניתי לא מזמן כבר הספיקו להתלכלך בבוץ הפארק. החולצה הגדולה של אחי הגדול הסתירה את מכנסי השורט שלבשתי וגרמה לאחרים לחשוב שיצאתי מהבית בחולצה בלבד, בשמלה קצרצרה.
המראה הנורא שלי לא גרם לי להסתגר בבית, מאחר והבנתי שאני צריכה את קופסאת הגלידה הזאת יותר משאני צריכה את הכבוד שלי, שאני בטוחה שנמצא בריצפה.

אני מאמינה שאני נראית כמו מתה, זומבי מהלך. האיפור שאיני יודעת למה טרחתי בכלל למרוח, כבר הספיק להימרח על פניי ולגרום לי להיראות נורא עוד יותר מכשהייתי יכולה להיראות בלי האיפור המזעזע הזה.

למרות כל זה, אני לא חוששת מדבריהם של השכנים שלי, של העובדים במכולת או של העוברים ברחוב.

אני לא חוששת כי דעתם כבר לא חשובה לי. זה לא מעניין אותי אם הם יגיעו הביתה ויספרו לחברים שלהם איך נראתה רוזלינה רייס היום, או איך שחברותיי קוראות לי, רוז. פעם חברותיי היו קוראות לי רוזי אבל הפסיקו לאחר המקרה, כי ידעו שזה קשה לי לאור העובדה שהוא נהג לי לקרוא לי ככה, במיוחד כשהוא חוזר מהעבודה שלו במוסך ונראה מותש יותר מהיום שלפניו, נושק לראשי ולוחש את שמי.

הרחמים שלהם מעצבנים אותי אף יותר וגורמים לעצב האופף אותי לגדול פי עשרה ממה שהיה מספר שניות קודם.

אני מוציאה את הגלידה שאני רגילה לקנות בכל יום במשך מספר שבועות לאחר שאחי וחברותיי הפסיקו לעזור לי, אמרו שאני צריכה להתמודד עם הצער שלי במקום להמשיך להשמין ולא לטפח את עצמי, בסוף אף אחד לא ירצה בי יותר.

הן אומרות שאני עוד צעירה, רק בת 27 ויש לי את כל החיים לפניי אבל אני לא מוצאת את חיי בלעדי ניקולאס רייס, אהבה האמיתית והראשונה שחוויתי אי פעם ואחווה.

כל אותם הפרצופים שלא מפסיקים להסתכל לכיווני ולהתלחשש, הם לא יודעים מה זה לחיות כשחור שחור בליבך במשך שנתיים. הם לא יודעים מה זה לאבד את הדבר היחידי שגרם לי לשמוח, שגרם לחיוך המטופש על פניי, היחידי שאי פעם גרם לי להרגיש שלמה עם עצמי, הוא היחידי ולא יהיה אחר.

אני עוד זוכרת את היום הזה כאילו היה אתמול, זה היה היום הנוראי בחיי.

היינו במסיבה של אחד מהחברים של ניקולאס, הבית שלו היה כחצי שעה מהבית שלנו והיה ממש מאוחר כשניקולאס כבר התחיל להשתכר בצורה שהדאיגה אותי, הוא היה שיכור בחוסר ידיעה למעשיו.

השעה הייתה שתיים בלילה והייתי ממש עייפה, ממש לא רציתי לישון בביתו של החבר של ניקולאס ונאלצתי לסחוב את ניקולאס אל תוך הרכב השחור שקנה לי ליום הולדת 25 שהיה כחודשיים לפני המקרה.

Choose to beWhere stories live. Discover now