Choose to be

פרק 9

הדרך חזרה לבית עוברת בשתיקה ואני תוהה מה עשיתי רע שהוא שומר על שקט ולא מנסה להתחיל שיחה למרות שגם אני לא ממש מנסה.

״הכל בסדר?״ אני מחליטה לשאול לאחר כמה רגעים שהשקט כמעט וחרפן אותי.

״כן.״ זאת התשובה הפשוטה שהוא עונה לי ואני זזה באי נוחות על הכיסא, מתחילה לחשוב שאינו רוצה בחברתי.

״קרה משהו?״ אני מחליטה לשאול בשנית ולמזלי הוא מגיב ומהנהן בראשו לחיוב.

״לא משהו שאמור להדאיג אותך.״

שאר הנסיעה עוברת בשתיקה ואנחנו מגיעים לביתי.

״אתה רוצה להיכנס?״ אני שואלת אותו וזוכה להנד ראש מכיוונו, אני מהנהנת כתגובה ומרימה את הטלפון שלי אשר היה על ברכיי, קמה וסוגרת את הדלת.

אני צופה במכונית השחורה של יותם דוהרת על הכביש ואני עושה את דרכי אל דלת הכניסה, כבר מתחילה להתגעגע ליותם המעצבן שהיה בשמחה קופץ על ההזדמנות להיכנס לביתי.

אני נכנסת לבית ומחליטה ללכת להתקלח, לשטוף מעליי את כל היום המעצבן הזה.
∞∞∞
אני קמה בבוקר ואותה תחושת ריקנות מציפה אותי, אני מנסה לגרש אותה ושוב אני נוחלת לכישלון.

אני קמה מהמיטה בקושי רב ועושה את דרכי אל השירותים, במטרה לשטוף את פניי ולצחצח שיניים.

לאחר שאני עושה זאת אני יורדת אל המטבח, מוזגת לי כוס מים מאחר ואין לי ממש כוחות להכין לי משהו לשתות ומרוקנת את כולה.

צלצול הפעמון קוטע את מעשיי ואני צועדת אל עבר הדלת, פותחת אותה בחוסר חשק ומופתעת לגלות את יותם העומד על יד תומאס שלידו עומדת נינה.

אני מפנה להם מקום להיכנס ונשארת המומה כשאני מבחינה בדמעותיה של נינה על לחייה וביותם שלפתע מחזיק אותה ופורץ בבכי גם הוא. לעומתם, תומאס נשאר עומד על ידי ומסתכל עליהם בהבעה מרחמת.

״מה אתם עושים פה?״ אני שואלת אותם והם רק מסתכלים עליי לפניי שהם ממשיכים לשקוע בדיכאון בלי הסיבה המוצדקת בשבילי.

תומאס מחזיק בידי וגורר אותי אל המטבח, מסתכל עליי ונראה כאילו הוא עומד להתפוצץ בעוד שנייה.

״אבא של נינה נפטר היום בשעה שש, תיהיה נחמדה.״ אני מושכת בכתפיי בסירוב כשאני מבינה את הסיבה שבגללה הביא אותם אלי הביתה.

״את יותם אתה יכול להשאיר! את נינה תיקח, אתה יודע שאני שונאת אותה.״ אני כמעט וצועקת אך מבינה שהם נמצאים ממש מעבר לפינה וקולי נשאר נמוך.