סיפורי אימה (·עדכונים איטיים[מאוד. מצטערת /: ] ·)

מסיבת יום שישי ה-13 (חלק 2)

למה טיפאני חזרה כל כך מהר?

אך מסתבר שטעיתי, וזו לא טיפאני.
זו הייתה קטי, שכולם כנראה כבר שכחו ממנה.

"או, טוב שחזרת!" דייב אומר.
"כן, הבחור פה התחיל לדאוג." אני מניחה שמייק אוהב להשתעשע על חשבונו של דייב, אני לא יודעת מאיפה הם מכירים בכלל.

"בדיוק שלחנו את טיפאני לחפש אותך, לא ראית אותה? ומה עשית כל כך הרבה זמן בשירותים?"

אם חשבתי שאני חסרת טאקט, אז דייב כל כך ניצח אותי.
הבעת פניה של קטי השתנה בתוך כמה שניות. "לא ראיתי את טיפאני בכלל..."

"מה?"

"בואו נחכה לה כאן, היא בטוח תחזור בסופו של דבר."

✤

עברה כבר רבע שעה שבה פשוט ישבנו במעגל ושתקנו, עד שלמייק נמאס מהעניין.
"אני לא יודע מה איתכם, אבל אני הולך לחפש אותה. אני בטוח שאפילו היא יכולה ללכת לאיבוד בבית הענקי הזה."

ודים הציע להצטרף, וגם זואי ודייב.
ברגע האחרון, החלטתי גם אני להצטרף אליהם. קטי, שפחדה להישאר לבדה בחדר, הצטרפה גם היא.

"ואם היא תחזור לחדר ולא תמצא כאן אף אחד? מה היא תעשה?" שאלה זואי לאחר שהתרחקנו מהחדר במספר צעדים.

"אני אשאר," התנדב מיד ודים וחזר בחזרה לחדר.

"איפה השירותים, קטי?" שאל אחד הבנים.

"בואו אחריי."

✤

כשהגענו לשירותים, חיכתה לנו הפתעה מזעזעת. מצאנו את טיפאני, כמובן. אבל לא במצב שבו רצינו למצוא אותה.

היא ישבה על האסלה, וסכין הייתה תקועה בגרונה.

קטי צרחה מהמראה הנוראי.

"חבר'ה... אני חושב שמישהו כאן לא הבין את המשחק. הרוצח אמור לרצוח את הקורבן בכאילו." אמר מייק.

"זאת בטוח קטי. היא היחידה שהייתה מחוץ לחדר של טיפאני כשזה קרה. עובדה שמצאנו אותה בשירותים, איפה שקטי הייתה."
אני לא מאמינה שזואי אמרה את זה הרגע, אבל יש בזה משהו. זה לא נשמע הגיוני, אבל היא פשוט הציבה עובדות.

"לא נכון! דיי! אני לא מסוגלת יותר!" קטי פרצה בבכי.

"יש בזה משהו. אני מציע לנעול אותה בשירותים, עד שנמצא פיתרון!" מייק תפס את זרועותיה ודחף אותנו החוצה, משאיר את קטי בפנים.

"אתה לא יכול לעשות את זה!" אמרתי לפתע. אני לא יודעת מאיפה הגיע האומץ הזה פתאום. "אני מציעה שתשחרר אותה ושכולנו נחזור לודים, אולי לו יהיה רעיון טוב ואנושי יותר."