ארבעת השומרים

פרק 2

ארבעת השומרים פרק 2: הצעה

בסוף יום הלימודים ארבעתם צעדו אל האולם, אף אחד מהם לא יודע מה קורה ומי תכנן את הכול. ג'וש פתח את הדלת ונתן למרי להיכנס, אחריה צעד דיוויד ולבסוף לוק. הוא נכנס גם הוא והדלת נסגרה בצורה אוטומטית, הארבעה הביטו זה בזה. בוחנים את הבעות הפנים זה של זה. האולם היה גדול, מושבים כחולים הופיעו בשורות על סטנד עשוי עץ בצד ימין של האולם. שני סלי כדורסל הופיע בצידיה של המגרש המסומן בצבעים ומתחתם שני שערים שהרשת שלהם נקרעה מהילדים הבריונים של בית הספר. לוק בעיקר.
"אוקי מצחיק מאוד, מי מכם ארגן את זה?" שאל לוק ומחא כפיים בכעס שעבדו עליו ושהוא באמת הלך לשם כמו מפגר. "אני קיבלתי פתק שאומר לי להיות פה." אמר ג'וש והוציא מן כיסו את הפתק שעליו כתוב הכול,
"גם אני." אמרו דיוויד ומרי, הם שלפו גם הם את הפתק, לוק גלגל את עיניו ושלף מכיס הג'ינס שלו את הפתק גם הוא.
"אז עבדו על כולנו." אמר, מרי לפתע הבחינה באותיות המופיעות על גב הפתקים.
"יש אותיות." אמרה בשקט, היא חטפה מכול אחד את הפתק שלו והניחה אותו על הרצפה, היא התיישבה והחלה לסדר צורות שונות של האותיות, מסדרת את סדרם בכדי שיצא מילה הגיונית,
"אה.. חברים?" אמרה בספק,
"כדאי שתראו את זה." אמרה והביטה בהם בחשש, האותיות יצרו מילה אחת.
"סכנה." קרא ג'וש את הפתק, לוק צחק בקול והלך לכיוון הדלת.
"מי שעבד עליי ככה, ישלם." הסביר לפני שדחף את הדלת,
הוא ניסה מספר פעמים לפני שהסיק שהדלת נעולה.
"מה קרה לוק, איבדת את הכוח שלך?" שאל ג'וש וצחק מעט,
"אתה מצחיק. תארגן צבא של החברות שלך שיגנו עלייך מפניי." אמר בעקיצה חזקה, ג'וש הרגיש כאילו העבירו שריטה עמוקה בליבו. הוא צעד לכיוונו וכשהגיע דחף את הדלת מעט, היא הייתה נעולה.
"קדימה.." אמר לוק, הוא אחז בידית ודחף לכיוונו בעוד שג'וש דוחף עם גבו את הדלת. היא לא נעה אפילו מילימטר. "אתה לא דוחף!" קרא לוק,
"סתום ערס." קרא ג'וש ודחף אפילו חזק יותר. השניים נאנקו ופניהם האדימו.
"אתם צוחקים עליי?" אמרה מרי וצעדה לכיוונם, דיוויד אחריה.

"כולם ביחד, מוכנים?!" קרא ג'וש, הם היו מוכנים, ג'וש אחז בידית. מוכן לדחוף אותה כלפי חוץ, לוק הצמיד את גבו אל הדלת שהייתה אמורה להישבר מהמאמץ. מרי הניחה את כפות ידיה על הדלת והייתה דרוכה לדחוף ודיוויד השעין את כתפו על הדלת.
"בשלוש.." אמר ולקח נשימה,
"אחד, שתיים.." כולם היו מוכנים, "שלוש!" קרא וכולם משכו כלפי חוץ בחוזקה.
"הדלת לא תפתח." הארבעה שמעו לפתע קול מגיע מקצה האולם, מהדהד בנעימות. דיוויד מעד קדימה והפיל את מרי, ג'וש זינק להציל אותה כדאי להראות הרואי לידה ולוק כשל לאחור מהקפיצה של ג'וש.
כולם נפלו על הרצפה בחוזקה, לוק הרים את גופו בדחיפת כפות ידיו על הרצפה החלקה.
הוא הביט באדם שהופיע באולם,צל הסתיר את פניו אך יכלו לשמוע את עקבי נעליו השחורות שנשמעו כמו רעש פרסות סוסים הנוקשות באדמה. הוא צעד לכיוון הארבעה, הם קמו והביטו בו כולם. הוא התקדם אל כתם האור ופניו הופיעו מולם. שיערו היה שחור מאפיר בצדדים, עיניו היו ירוקות וקטנות. הוא לבש חליפה אפורה ומכנס ג'ינס אפור מלוטש, ידיו הוסתרו בתוך הכיסים אך יכלו לראות את השעון הכסף אשר קשור למפרק כף ידו בהידוק.
הוא היה שזוף אך לא לגמרי.
"שלום לכולכם." אמר בחיוך חביב, הוא הוציא את ידיו מהכיסים ושילב אותן זו בזו. "אני מניח שקיבלתם את הפתקים שלי. שמי הוא קרייג, קרייג בורק והגעתי הנה לממש לכם הצעה." אמר ומיד מרי כיווצה את מצחה בפחד, הוא לא אמר דבר שהפחיד אותה עדיין אך מראהו היה מלחיץ.
"לא מעוניינת, תפתח את הדלת." אמרה בחשש, ג'וש הביט בה ומיד אחר כך בו.
"חכי לסוף הצעתי."
היא צעדה לכיוונו של ג'וש וחיבקה את זרועו בפחד, מתחבאת בין כתפיהם של ג'וש ולוק. החסונים שבחבורה.
"שמעת אותה? היא לא מעוניינת!" קרא ג'וש והתקרב אליו מעט אך היא דחפה אותו לכיוונה בכדי שלא יעשה שטויות. "אני יודע שזה נראה קצת מאיים אך אני מבטיח לכם. אני לא אעשה לכם דבר רע." אמר ונשאר על אותו חיוך חביב, לוק כיווץ את אצבעותיו לאגרוף ליתר ביטחון.
"מה ההצעה?" שאל דיוויד והתקרב צעד לכיוונו, לוק הניח את כף ידו על חזהו ודחף אותו לאחור בדיוק כמו שעשתה מרי. לא מתקרבים לאנשים שלא מכירים, לוק ידע את זה.
"תאמרו לי איפה השער, עדיף שאני אמצא אותו ולא אחרים. הם יבואו והם לא ישחררו אתכם כמוני, אז תאמרו לי איפה הוא ואשחרר אתכם." אמר, ג'וש הביט בו באי הבנה. "שער?" שאל,
"אל תשקרו. תאמרו לי איפה השער ואשחרר אתכם, אם לא, לא תצאו מפה יותר." אמר ולפתע חיוכו החביב נהפך לפנים כעוסות
"לעולם."

"אני לא יודע מי אתה חושב שאתה אבל זה לא יעבור לך בשתיקה. זה נחשב חטיפה!" קרא ג'וש והצביע עליו בכעס, הוא בליבו פחד אך לא הראה זאת לאף אחד. בטח שלא למרי.
"אני מציע לך, וכדאי לך להקשיב להצעתי, לעוף מפה כמה שיותר מהר ולא לחזור." אמר לוק והגביר את קולו ככל שהתקרב לסוף המשפט, קרייג פלט נחירה.
"רואים שאתם שומרים." אמר, אף אחד מהם לא הבין מילה ממה שהוא אמר. "ספרו לי, איפה השער?!" הוא נהם בצורה גרונית כלפיהם, מרי התרחקה מעט בפחד.
"אנחנו לא מכירים שום שער!" קרא דיוויד וקולו רעד, עיניו נצנצו באור ושיערו הבהיר מעט. לוק הביט בהם ואחר כך בקרייג. "אני לא יודע מאיזה סרט יצאת, אבל אתה לא תוציא אותו עלינו. תפתח את הדלת עכשיו ולא נספר דבר לאף אחד." אמר לוק והתקרב לכיוונו,
הוא צחק.
"אתה חושב שהמשטרה מפחידה אותי? הם כמו כבשה." אמר, שוב ג'וש לא הבין אותו. במיוחד את הדוגמא שנתן, "אתה חושב שכבשה מפחידה.. זאב גדול?" לפתע קולו נהיה נמוך בהרבה והעביר צמרמורת בגופם של הארבעה,
הוא טלטל את פניו מספר פעמים ולפתע בגדיו נקרעו בחוזקה. גופו הצמיח פרווה חומה ורכה בצבע חום בהיר, פניו התארכו ועיניו גדלו. שיניו התחדדו לתערים וציפורניו לסכינים קטנים. הוא פער את פיו ורוק נשפך מפיו כאילו היה צוק שנשפכים ממנו מים מאגם.
הוא הזיז מעט את לשונו והביט בהם.
גופו החל לרעוד ולגדול אפילו עוד יותר, ידיו התארכו ונהיו שריריות יותר ורגליו התחזקו גם הם, זנבו הפרוותי התארך וניביו צמחו עוד יותר.
"אני.." אמר דיוויד וצעד לאחור, כמוהו גם שאר הארבעה. "אני קראתי עליו.." אמר, החבורה הגיעה אל קיר שחסם את דרכם. מרי נבהלה ולא עשתה תנועות פתאומיות, למרות שהוא לא דינוזאור.
"איך הורגים אותו?" שאל לוק באותה נשימה ששאל ג'וש את השאלה "איך נברח?"
השניים הביטו זה בזה ונזפו פנים אך זה לא היה משנה כעת, הזאב הענק עומד לטרוף אותם לגמרי.
"אני אעסיק אותו, דיוויד תמצא מידע עליו ועל איך מחסלים אותו, ג'וש תשמור על מרי!" אמר במנהיגות,
"אני לא צריכה הגנה!" נזפה מרי בלוק,
"אמרה הילדה שהרגע התחבאה מאחוריי שנינו כי אדם הציע לה הצעה." עקץ לוק, היא רטנה והחבורה רצה לכיוונים שונים מלבד לוק שהמשיך לעמוד מולו. דיוויד שלף את הטלפון שלו והחל להקליד במהירות בזמן שלוק מעסיק אותו.
קרייג הזאב זינק על גופו של לוק. הוא נאנק בעוד שפרווה החלה להיכנס לעיניו ולטשטש את ראייתו, לוק החל להכות אותו באגרופים חזקים והשניים נפלו על הרצפה, קרייג החל לנשוך את כתפו הרחבה של לוק בנשיכות אכזריות, לוק בעט בו עם כל שטח רגליו והוא נותק ממנו בעוד ששריטות עמוקות עברו דרך עורו בגלל ציפורניו הארוכות.
"מצאתי!" קרא דיוויד, "שמו פנריר!"
"אני לא רוצה לשמוע את השם שלו אלא איך אני הורג אותו!" צעק לוק בזעם, "נכון, נכון." אמר דיוויד והמשיך לדפדף בדף הויקיפדיה.
"לא כתוב איך להרוג אותו, כתוב שאפשר לכלוא אותו עם צמחים עתיקים!" קרא דיוויד ושוב לוק נזף בו ברטינה, קרייג זינק על גופו שוב והפעם הוא היה מעליו, הוא החל לשרוט את פניו של לוק בחוזקה,
"עזוב אותו!" קרא לפתע ג'וש והטיח בראשו כמה סלעים שהכניסו ילדים משועממים אל אולם הספורט, האבנים נקשו ברצפה לאחר התנגשו בראשו.
הוא ירד מגופו של לוק והחל לצעוד לכיוון ג'וש. "קדימה זאב מזדיין, בוא נראה אותך."

,]n