ארבעת השומרים

פרק 15

ארבעת השומרים פרק 15: בגידה

דיוויד התגעגע למראה השמיים הכחולים והיפים, הוא התגעגע למים הקרים שאותם היה מוכרח לשתות בקרוב. שפתיו התייבשו כמעט לגמרי ועיניו איבדו את ניצוצם. ידו רעדה באופן מבחיל וגופו היה על סף הגסיסה. הוא החל לבלוע את רוקו כמקור המים היחידי שלו, הסורגים הכהים היו נעוצים חזק כל כך באדמה שדיוויד לא יכל להניע אותם.
'דיוויד..' הוא שמע את הקול החלוש, הוא באמת התחיל לשקול להקשיב לו. 'תנתק את עצמך מהכול. תן לנו להיכנס..' קולו היה ארסי,
"לא.. החברים שלי יעזרו לי." לחש דיוויד בחולשה, "הם יעזרו לי.."

"ג'ייס בינתיים מדבר עם בלס, אנחנו יכולים ללכת לשחרר אותו!" אמרה מרי, הבנים הסכימו והתקדמו לכיוון הבקתה שממנה בלס יצא. גמדים התהלכו בכל הכפר והם ניסו לא להיראות חשודים מדיי.
"מרי." אמר ג'וש בזמן שהם הולכים, היא הביטה בו בעיניים גדולות.
"אין זמן לזה עכשיו." השיבה, "נדבר על הנשיקה אחרי שנשחרר את דיוויד."
ג'וש הנהן לחיוב בהסכמה, קרני האור חדרו מעט בין העצים ופגעו בשערותיהם של החבורה, הם קיבלו גוון בהיר יותר לצבעם והרגישו חום ממלא את גופם. הדרכים היו מסומנות באבנים לבנות ויפות, כל פעם היה פיצול אחר של הדרך אך הם המשיכו לצעוד עד שהגיעו לבקתה.
הם הגיעו למפתן הדלת, הם הביטו סביב לפני שלוק פנה לפתוח אותה. הדלת הייתה עשוית עץ כהה ורעועה. הוא ניסה לפתוח אותה אך היא הייתה תקועה.
"אתם צוחקים עליי.." אמר לוק והחל להיתקע מעט בדלת,
"נו קדימה לוק." אמר ג'וש וסקר את הסביבה, לפתע הוא הבחין בבלס, הוא עמד במקום שהם היו וחיפש אותם בעיניו. "קדימה.." הוא האיץ בו,
בלס היה נראה דיי מאיים עכשיו, למרות היותו גמד הוא היה נראה כאדם דיי מאיים. הוא שולט בקסם, מה שאומר שאם הם ימרו את פיו הוא יכול לחסל אותם בעזרת קסמיו.
"קדימה לוק!" אמרה מרי, בלס הבחין בהם והחל לצעוד לכיוונם, יותר ויותר גמדים הצטרפו אליו ופניו החלו להיות נזופות.
הוא הגיע אל מול החבורה ולוק פסק מיד מעיסוקיו, בלס פסע חצי פסיעה קדימה, זקנו הכהה היה נראה קצר יותר מפעם קודמת ואפו האדום והגדול היה נראה אדום עוד יותר. עיניו החומות הקטנות היו נראות מאיימות והן הביטו בהם, סקרו את מעשיהם.
"מה אתם עושים, שומרים?" שאל בלס, "מה פשר ניסיון הפריצה הזה?"
"אנחנו רוצים לשחרר את דיוויד, הרי אנחנו יודעים שאתה לא תעשה את זה." תקפה מרי, היא אזרה אומץ מהרגע שנישקה את ג'וש באותו יום.
"למה חשבתם שהוא נמצא פה?" שאל בלס, הוא הושיט את כף ידו לכיס והוציא משם מפתח זהוב וקטן הוא נעץ אותו בדלת וסיבב את המנעול מספר פעמים.
"ג'וש? תרצה לבדוק את זה?" שאל בלס ונתן לו להיכנס לתוך הבקתה, הוא צעד פנימה והביט סביב. הבקתה הייתה קטנה וחנוקה למדיי, היו שם מספר ארונות ושולחן אחד ללא כיסאות. לא היו שם חלונות כלל. בלס העלים את התא של דיוויד בעזרת קסם לפני שהלך, רק בלס יכול היה לראות את התא הגדול עשוי המתכת ואת דיוויד הגוסס.
"ג'וש.. עזור לי!" הוא התחנן בחולשה, אך ג'וש לא שמע אותו ולא ראה אותו.
הוא סקר טוב את הבקתה לפני שהשיב לבקשתו של דיוויד, זאת שלא שמע.
"אין פה אף אחד." אמר ודיוויד הרגיש צביטה בלב.
בלס קרץ לכיוון דיוויד וחייך ברשעות, הוא סגר את הדלת ונעל אותה שוב.
"זה עדיין לא עוצר מאיתנו מלהמשיך לחפש את דיוויד." אמר ג'וש והשלושה הלכו משם.

'ראית, דיוויד?' הקול החלוש נשמע בראשו, 'ג'וש שיקר שאמר שאין אף אחד שם. הוא ראה אותך! הם מעדיפים אותך כלוא כמו חיה מאשר משוחרר. הם שונאים אותך, דיוויד!' הקול צרח בראשו,
דמעות ירדו מעיניו של דיוויד לפני שהחליט לעשות את המעשה הנורא.
'תן לנו להיכנס וחייך יראו טובים בהרבה. הפסק להתנגד למי שאתה!' הקול קרא, הוא הפסיק להתנגד ונתן לו לחדור לתוכו.
"אתה מוזמן להיכנס לתוך ראשי." הוא אמר בקול חלוש ועצם את עיניו. כשפקח אותם צבע הקשתית שלו נהייתה שחורה כמו הלילה.