ארבעת השומרים

פרק 21

ארבעת השומרים פרק 21: הקרב המכריע

לא עבר הרבה זמן והנה, ג'וש ולוק עמדו כבר בראש הצוק. קרייג הביט בעיירתם כיעה לו ושילב את ידיו ברצון, הוא הבחין שהם הגיעו רק שניהם. שיערו המאפיר נהיה כהה יותר ועורו המכווץ חזר להיות צעיר ורענן, קרייג היה נראה הרבה יותר חזק כעת מפעמים קודמות שבהם נלחמו בו. הוא לבש חליפה אפורה מחויטת ומתחתיה חולצה שחורה קצרה, מכנס ג'ינס אפור נישא עד לקצה רגליו ושם בצבצו נעלי העור שלו. הוא נופף באצבעותיו ועץ אפור וגדול צמח לפתע מן הקרקע, הגזע שלו היה עבה כל כך וגדול עד שהגיע כמעט לסוף זיז הצוק. השניים נרתעו לאחור מעט והביטו במתרחש. העץ גידל ענפים כהים ועבים שמהם צמחו ענפים דקים יותר. עיניו הכחולות של קרייג המשיכו להביט בעיירה שלהם, כאילו מתעלם מהעץ שיצר כרגע ומהעובדה שג'וש ולוק הגיעו כבר. מוכנים לקרב.
ג'וש כחכח בגרונו בכדי שקרייג ישים לב לשניהם.
"הו, שלום לכם. ג'וש הנטון, לוק הודג' ליין." אמר קרייג ברשמיות. "איפה אחיך, ג'וש?" שאל, "והנערה הקטנה, מרי?"
"לא עניינך." תקף ג'וש, "החלטנו לבוא רק אני ולוק. בהתחלה זה היה אמור להיות רק אני, אבל לוק גילה על כך והרשתי לו להצטרף."
"אז הם עדיין בכפר הגמדים?" שאל, גבותיהם של השניים הזדקרו.
"איך אתה יודע על הגמדים, קרייג?" שאל לוק ונזף את פניו, קרייג צחק מעט, "מה עשית?" שאל ברצינות וכיווץ את אצבעותיו לאגרוף.
"אני? לא עשיתי כלום. אבל קמיל, טוב -" הוא אמר ונקטע.
"קמיל?" שאל ג'וש, שיערותיו הבלונדיניות החלו להיות בהירות יותר ויפות יותר.
"אל תדאג, ג'וש. אני לא משקר כמוך." אמר קרייג,
"מה זה אמור להביע?" הגיב,
"שאתה חושב שאני לא יודע שהשומר האפל ומרי נכנסו לעיירה וכעת הם מנסים למצוא את השער." קרייג צחק, ג'וש הרצין את פניו וחשב על זה שאולי עדיף שהוא ידחוף את קרייג מהמצוק. הוא אולי ישרוד את זה אבל עד שהוא יתרפא לגמרי ג'ייס יגיע עם היתד.
"לשומר האפל יש שם, זה דיוויד." אמר לוק ופסע לכיוון קרייג, "ולפני שנחסל אותך אני חושב שמגיע לי לדעת," פסק לוק,
"אני מניח שכבר החלטתם שאתם תנצחו אז מה אתה חפץ לדעת, לוק?" שאל בקול צרוד ונעים שגרם שריטה בלב של ג'וש, 'אולי אנחנו בטוחים מדיי בעצמינו?' חשב.
"איך אתה יודע את השם משפחה שלי?" שאל לוק והדגיש כל הבהרה, כל מילה וכל אות בכדי שלא ינסה להתחמק.

הרחובות היו מלאים באנשים, אם היה ניתן לקרוא להם ככה. הם הלכו קדימה כאשר הם מטלטלים מעט לצד ימין ושמאל, כולם נהיו חיוורים ואיבדו את הפיגמנטים שלהם. חלק מהם הרזו בצורה מחרידה. בשלושה ימים העיירה נראתה שונה כאילו עברו שלושים שנה של בצורת וחוסר מזון. מרי ודיוויד הציצו מבעד לקיר של בקתה מסוימת. הם ראו שעליהם לחצות מספר רחובות מבלי שיראו אותם ויביאו אותם לקרייג או יתפסו אותם בשבי.
"איך נעשה את זה?" לחש דיוויד באי אמונה בעצמו. במיוחד שאסור לו להפעיל את כוחותיו כי אז 'הקולות' בראשו יחזרו. עיניו החומות סקרו ניסיונות מילוט. ליבה של מרי האיץ בחשש, היא חשבה על ג'וש ועל המכות שבוודאי הוא חוטף מקרייג וזה גרם לבטנה להתהפך.
"אפשר אולי לעבור בין הבתים, המערה בסוף רחוב צ'טאורי." אמרה מרי, הוא הנהן.
"אבל אנחנו ברחוב ראשי." מצחו של דיוויד התכווץ כששמע אותו אומר את השם של הרחוב. "מרי, ראשי. אלה הסוכנים של קרייג." אמר,
"יכול להיות שזה צירוף מקרים." היא אמרה, הוא הוריד את התיק מגבו ושלף משם את הספר העתיק. הוא מצא דף ריק יבש וצהבהב מעט ושלף עט שבמזל היה לו בכיס.
"צ'טאורי, ראשי.." אמר בשקט וכתב בשרבוט.
"מה אתה עושה?" שאלה בלחישה כעוסה,
"יש סיבה שהשער נמצא דווקא בעיירה הזו, מרי. ואני חושב שמי שבנה את העיירה יודע על היצורים של הספר. יכול להיות שמחבר הספר הוא מייסד העיירה גם, והוא קרא לשמות הרחובות על שמות היצורים שתחקר." השיב,
זה גרם למרי לתהות.
"תראי, יש לנו בערך עוד חצי שעה- שלושת רבע שעה למצוא את המערה שאנחנו כבר יודעים איפה היא נמצאת ולחכות עוד חצי שעה לשמש שתגיע למערה." הסביר, "בואי נכתוב בינתיים את השמות של הרחובות. ככה נדע מול אילו יצורים מסוכנים אנחנו עלולים להיפגש וכך נלמד את החולשות שלהם עוד לפני שיתקיפו!" הוסיף ודיבר בצורה דיי הגיונית.
"אני - ואם יתפסו אותנו?" שאלה בגמגום,
"אל תדאגי. נשבעתי לג'וש שזה לא יקרה." ענה בביטחון, למרות שידע שהוא מסכן את שניהם.

"השם משפחה שלך זה אחד מהדברים הרבים שאני יודע עלייך, לוקאס." אמר, לוק הרגיש צביטה בליבו שראה שהאדם שהוא צריך לחסל יודע על המשפחה שלו כל כך הרבה.
"שאלתי איך." הדגיש לוק,
"זה היה שלישי באוקטובר, שנת 1845." אמר קרייג והביט באוויר, נזכר בפרטי האירוע. "אימא שלך, מאריה ליין הייתה בכנס מייסדי העיירה שנערך כל שנה. היא הייתה אישה יפה מאוד, אך נשואה.
"נשואה לאבא שלי?" שאל לוק, ג'וש החליט שלא להתערב ולשמוע את הסיפור. הוא ידע הרי שהקרב לא ימשך יותר משעה.
"כן. פגשתי אותה אז בכנס. אביך היה אדם עסוק מאוד, ולכן היה בהמון ישיבות ופגישות ואני התחלתי להכיר את אימך לעומק. עד אותו לילה שבו התנשקנו, שם זה התחיל." אמר וחייך לעצמו, עיניו של לוק נפערו בתדהמה ובכעס,
"אימא שלי לא הייתה בוגדת באבא שלי בחיים! בטח שלא עם יצור ביבים שכמוך!" תקף,
"הו כן? כמה זמן הכרת אותה, לוק? שלוש? ארבע שנים?" שאל קרייג וניתק את עצמו מהמבט על העיירה, הוא צעד לכיוון השניים ונעצר שהיה קרוב מספיק. "אני הכרתי אותה עשור שלם."
"היא לא בגדה באבא שלי!" התנגד,
"עוד לא שמעת את הסוף, לוק. יום אחד היא סיפרה לי דבר מה, היא סיפרה לי שהיא בהריון." אמר וליבו של לוק צנח מטה, פניו של קרייג התהדקו. ראו על עיניו שהוא לא שיקר.
"אתה -" אמר לוק בגמגום.
"כן לוקאס, אני הוא אביך." השיב, בניתור קדימה לוק זינק על קרייג והחל להכות את פניו באכזריות. קרייג הפיל אותו על האדמה והחל להכות את פניו בחוזקה {vK