ארבעת השומרים

פרק 6

ארבעת השומרים פרק 6: ההילה האפלה

ג'וש הביט בפניהם של הארבעה שהביטו במצלמה בבית ספרם, הם ישבו מסביב לשולחן וג'וש החזיק את המצלמה, כשהגיע הרגע כשראו את הזנב ג'וש מיהר לעצור את הצילום בכדי שיוכלו לראות אותו בבירור. מרי מיד כיסתה את פיה עם כף ידה בבהלה, זיעה לחוצה כיסתה את פניו של דיוויד מתחת למשקפיו הגדולים ועיניו של לוק התכווצו מעט בפחד, אם כי הילה כסופה עטפה אותו לפני מספר ימים כך ,שזה, לא אמור להלחיץ אותו.
"הסוכן הזה.. יש לו זנב?" שאלה מרי בפחד והביטה בג'וש, הוא לא ידע איך לענות לה על זה. הוא לקח נשימה עמוקה לפני שדיבר.
"אני – אני לא בטוח." אמר בגמגום,
"אתה לא בטוח?! תראה את הזנב הזה שיוצא לו מהגב!" צעק לוק ומיד כולם סתמו את פיותיהם כאחד. הארבעה היו בספרייה כך שדיבורים כאלה עוד אפשריים כשנמצאים באגף הפנטזיה והמדע בדיוני.
הספרנית בעלת השיער הלבן והמתולתל הניחה את האצבע שלה על שפתיה המצומקות ולחשה "שש.." בקול צרוד וצורם.
"איך נדע מה זה היצור הזה? נחפש כערך בגוגל? אתה ראית שבזמן אמת הגוגל לא יכול לתת לנו תשובות שאנחנו זקוקים להם: כיצד אפשר להביס אותו ומה החולשות שלו." אמר לוק והביט בדיוויד, הוא כיווץ את מצחו.
"זה דיי הגיוני." אמר ומשך בכתפיו, "בטוח יש איזשהו ספר עתיק יומין שיוכל לעזור לנו למצוא מידע על הסוכנים. קרייג כבר מחוסל כך שאנחנו לא צריכים מידע עליו." הוא לחש כשדיבר על קרייג.
"עם היצורים האלה כבר אי אפשר לדעת. הרי הגופה שלו נעלמה איכשהו את זה אנחנו יודעים." אמר ג'וש והביט בחבורה ביחד, הוא התיישב על הכיסא בלחץ ובאי נוחות ופרע מעט את שערותיו הזהובות, "מה אם קרייג עדיין חי?"
"נוכל לדעת את זה אם נמצא את הספר העתיק הזה." אמר לוק, כולם הסכימו איתו. מרי הייתה עדיין מזועזעת מהעניין של הסוכנים. "מרי?" שאל ג'וש ובינתיים לוק ודיוויד שוחחו ביניהם.
"אנחנו נלך עכשיו לבדוק עם הספרנית על ספר שמתעד יצורים על טבעיים או משהו כזה בסגנון." אמר לוק וגרר את הכיסא לאחור כשקם. דיוויד קם גם הוא אך בפחות בטחון מאשר לוק.
השניים צעדו אל עבר הספרנית הזקנה ובינתיים ג'וש נשאר לשוחח עם מרי.
"מרי? הכול טוב איתך?" שאל והתקדם לכיוונה עם הכיסא, גורר אותו מעט. היא רק הביטה בצג של המצלמה בבהלה, שפתיה זזו. היא רצתה לדבר אך לא יכלה לומר את המילה הראשונה מרוב פחד.
"אני –" אמרה ודמעות החלו להיווצר על עיניה, דמעות שקופות שהדגישו את הצבע המרהיב של עיניה הכחולות.
"אני לא יכולה להתמודד עם זה." ידה רעדה באופן מבחיל, היא הביטה בעיניו של ג'וש שניסו לחפש כיצד לעזור.
"את לא מתמודדת עם זה לבד, מרי." הוא אמר והניח את כף ידו הגדולה על כפות ידיה. עם כף ידו השנייה עטף את כפותיה מהצד השני. היא הייתה קרה כקרח מרוב פחד.
"זה פשוט – זה פשוט יותר מדיי." אמרה בגמגום והביטה בו, דומעת לגמרי. עוצרת את דמעותיה שנייה לפני שמתפרצות לגמרי.
"אני מבטיח לך מרי, אני אעזור לך." אמר והתכופף לכיוונה אך כאב חד תקף את צלעותיו וגרם לו להתקפל מעט. הוא גנח בשקט, הוא שכח מהפצעים של קרייג. למרות שקשה לפספס אותם. היא הביטה בו בבהלה.
"אתה בסדר?" שאלה, הוא חייך אליה חצי חיוך.
"הכול בסדר."
"את בסדר?" שאל לאחר שתיקה של כמה שניות, היא הנהנה אך בליבה היא הרגישה מפוחדת ולבדה. הוא ידע זאת. הוא הרים את כפות ידיו מידיה וחיבק אותה בעידוד. ראשה נחה על כתפו הרחבה והיא נתנה לעצמה להתפרק. גופה נע בהתאם לבכי.
"שש.." אמר ג'וש בכדי להרגיע אותה ולא בכדי להשתיק אותה, כמו תפקיד הספרנית. הוא ליטף את שערותיה הג'ינג'יות ושפשף עם ידו השנייה באיטיות את גבה בדאגה.
היא משכה באפה והתייפחה עליו, פורקת את מה שעבר עליה בימים האחרונים.
"הכול יהיה בסדר. אני מבטיח." אמר והביט בלוק ובדיוויד ששואלים את הספרנית לגבי הספר.

"כמה פעמים אפשר לחזור על זה!" אמר לוק ודפק עם אגרופו בשולחן בעצבים, הוא הרגיש מיואש. דיוויד הביט בספרנית בעיניים גדולות ושאל
"אנחנו צריכים ספר שמתעד יצורים על טבעיים." הוא אמר זאת באיטיות בכדי שתשמע זאת הפעם.
"אני – מה?" שאלה שוב והפעם חזק יותר, לוק טפח עם כף ידו מספר פעמים במצח בייאוש מייגע. "ספר שמתעד יצורים על טבעיים." אמר שוב דיוויד בקול מרגיע, הוא לא איבד את סבלנותו. שלא כמו לוק שאיבד אותה בפעם הראשונה ששאלו.
"ספר?" שאלה, "כן, תודה לאל!" נאנח לוק. דיוויד צחק מעט. היא הנהנה וצעדה אל מחוץ לדלפק. היא צעדה אל עבר הארונות מלאי הספרים, ממוקדת בעצמה. היא לבשה כותונת צמר שכנראה גם סרגה בעצמה. היא גיששה עם ידיה בספרים ועצרה כשראתה את הספר.
הוא תאם לתיאור שחשבו שהוא יהיה, היא שלפה אותו וניקתה מעט את האבק שהיה על כריכתו. הספר היה בצבע חום כהה שכמעט מתפרק בידיים, הוא היה ישן עד שנראה שאם הם יגעו בו עוד נגיעה קטנה לשבריר שנייה הוא יהפך למיליוני חלקיקי אבק. על הכריכה היה מצויר שער גדול, כמו פורטל, שמוביל אל הלא נודע. חמישה נערים אחזו בידיהם בעוד שהם עוטפים את השער בחצי עיגול, על כל אחד מהם מצויר סימן מוזר ושונה בחלק אחר של הגוף.
היא הניחה אותו על השולחן שהיה קרוב לארונות ודפדפה בו מעט.
"זה הספר שחיפשתם?" שאלה בקול צרוד וחסר התעניינות, דיוויד ולוק הנהנו לחיוב במהירות.
היא חייכה בשביעות רצון והניחה אותו על הידיים החזקות של לוק. "אתה נראה חזק יותר ממנו." אמרה וצחקה צחוק של זקנים, מתגלגל ופוגע. לוק צחק איתה ופניו של דיוויד נהיו סגולות מרוב סומק מבוכה.
"בבקשה." היא חייכה, היא התכוונה ללכת אך לוק עצר בעדה שנייה לפני.
"אנחנו רוצים לקנות את הספר, זה אפשרי?" שאל, היא נדה בראשה
"רק להשאיל."
"בשביל מה אנחנו צריכים לקנות אותו?" שאל דיוויד בלי הבנה,
"עכשיו שאנחנו עמוק בתוך הבלגן הזה אני חושב שהספר הזה יהיה דיי שימושי בזמן הקרוב." אמר והצביע עם ראשו על הזקנה שצעדה רחוק מהם. דיוויד מיהר להדביק פערים איתה ולוק אחריו,
"אנחנו צריכים לקנות את הספר הזה." אמר דיוויד בקול מתון, היא הסתובבה לכיוונו ונדה בראשה. "לא. רק השאלה."
הוא הפעם אחז בידה בחוזק, הוא נראה ההפך הגמור כעת. המשקפיים שלו כעת היו נראים מאיימים וגופו הצנום נראה דיי מפחיד וחזק.
"אנחנו נקנה את הספר הזה, ובחינם." אמר והפעם בקול אפילו חזק יותר ממקודם, קול רגוע למרות חוזקו .
"אתם תקנו את הספר הזה, ובחינם." אמרה ואישוניה התכווצו מעט כשדיבר איתה. הילה כהה עטפה את גופו, שלא כמו של לוק שהייתה כסופה ויפיפייה – שלו נראתה אכזרית ואפלה. היא הייתה נראית כמו עשן שחור מבריק שעוטף את גופו באיימה.
עיניו נצבעו בצבע שחור לגמרי, ללא כל אישון, וגופו החל להחוויר מעט. הוא ניתק את המגע שלו איתה ואישוניה חזרו למצבם.
"תהנו, הספר שלכם. בחינם." היא חייכה וצעדה בחזרה לדלפק וההילה הכהה שעטפה את גופו של דיוויד נעלמה יחד איתה. לוק היה חסר מילים, צמרמורת עזה עברה בכל גופו והוא הרגיש מפוחד כעת על יד דיוויד – דבר שנראה דיי אבסורדי ולא מציאותי.
"בבקשה אל תספר להם." אמר וחשש על פניו. "אל תספר להם על מה שראית עכשיו."
הוא משך את חולצתו הקצרה, חושף את כתפו לכיוון לוק. על מרכז הכתף הופיע סימן:

ᚱ