ארבעת השומרים

פרק 20

ארבעת השומרים פרק 20: יציאה לדרך

החבורה כולה התעוררה לגמרי, ג'וש שכבר היה ער ירד מן העץ בקפיצה קלה כשהגיע לכיוון הקרקע הפעיל מעט את כוחותיו והוא נחת בשלווה ובאיטיות. מרי חייכה לכיוונה ופניה היו אדומות מעט כשנזכרה בנשיקה שלהם אתמול ובדברים שאמר לה.
"קום, בריון." אמר ג'וש ובעט ברגלו של לוק בחולשה, הוא התעורר והיה נראה הרבה יותר רגוע מלפני כמה שעות. השמש כבר עמדה לה בשמיים, מחממת את העיירה.
דיוויד החליף את בגדיו ואחרי כל התעסוקות האחרונות הארבעה התיישבו במעגל והביטו זה בזה.
"הגיע הזמן לתוכנית." אמר ג'וש בחיוך, הוא נזכר כיצד ישבו כך באותו יום שהיו צריכים להמציא תשובות בנוגע לשאלות הסוכנים.
"אני מציע שנתפלג לשניים." אמר לוק, הוא היה נראה הרבה יותר מפוקס. "קבוצה אחת, תהיה מורכבת ממני ומג'וש, ג'ייס יצטרף בהמשך והתפקיד שלנו יהיה להעסיק את קרייג, ולנסות לחסל אותו עד שג'ייס יגיע עם היתד. הקבוצה השנייה, יהיו מרי ודיוויד, אתם אחראיים על מציאת השער." אמר, התוכנית נשמעה דיי טובה.
"איך נדע איפה השער? הרי קרייג מחפש אותו כבר יותר משלושה ימים." שאל דיוויד בספקנות.
"אתה שוכח שאנחנו השומרים של השער, רק אנחנו מסוגלים למצוא אותו." הגיב לוק, פיו של ג'וש התעקל לחיוך. עצם העובדה שרק הם מסוגלים לעשות דבר מה גרמה לו לחייך.
"נתתי לעצמי רשות לקחת את הספר העתיק מהתיק של ג'וש, חיפשתי מידע על השער והרונות ואני חושב שיש מסר סודי שמהמחבר השאיר לנו בנוגע לשער." אמר, הוא הוציא את הספר הישן. ג'וש החליט שלא להגיב. היה עדיף שהוא יגנוב את הספר מאשר אויב כלשהו.
"היאחזו במקום שיש בו אור וחושך, ותמיד תזכרו שאהבה היא כמו מערה עתיקה." קרא לוק, ג'וש זכר שקרא זאת. "אני חושב שהוא רמז על מערה כלשהי שבשעה מסוימת יכנס בה אור ויהיה בה גם חושך. קראתי קצת בטלפון על תנועת כדור הארץ סביב השמש, מה שאומר שבדיוק בשעה אחד עשרה בבוקר השמש תגיע לנקודה שבה היא תאיר על המערה וכנראה השער ייחשף בה." אמר לוק, הוא היה נשמע כמו אותם חנונים שהכה.
"לוק, אתה גאון!" קרא דיוויד, "מערת לורן הילס. מערת העיירה שלנו!" הוסיף דיוויד.
"מה שאומר שעלינו להרחיק כמה שיותר את קרייג משם, בזמן שדיוויד ומרי אתם תשמרו על השער." אמר ג'וש במסקנה,
"אם אני לא טועה, תהיה לנו בדיוק חצי שעה עד שקרני השמש יתמקדו על אזור אחר והשער יעלם. מה שנותן לנו," אמר לוק והביט בטלפון שלו, בלחיצה קטנה השעון נחשף. השעה הייתה שמונה וחצי בבוקר. "עוד חצי שעה נתחיל להתארגן, עוד שעה נהיה אצל קרייג מה שנותן לנו שעה וחצי לחסל אותו עד שהשער ייחשף. אני חושב שכדאי שכולם נהיה שם."
"כן, אתה צודק." אמרה מרי בשמחה, כולם קמו מהישיבה וחייכו זה לזה.
"יש לנו תוכנית." אמר ג'וש,
"כן, יש לנו." ענה לוק.


לוק ודיוויד התארגנו, ג'וש כבר היה מאורגן וכך גם מרי. שיערותיה הכתומות לא התבלגנו כלל מהשינה ביער ועיניה הכחולות היו נראות יפה כל כך. ג'וש ומרי ישבו על ענף העץ שלוק וג'וש ישבו לפני כמה שעות, הם הביטו זה בזה והיו זה למול זה.
"ג'וש." אמרה מרי וניתקה את עצמה מהנשיקה של השניים, שארכה לפחות חמש דקות לכל היותר.
"כן? למה להרוס רגע יפה כל כך?" שאל והמשיך לנשק את שפתיה, היא חייכה והתרחקה ממנו קצת בכדי שיפסיק.
"אם יקרה לך משהו בקרב מול -" אמרה בחשש, הוא חייך לכיוונה והניח את כפות ידיה על לחיה. מה שגרם לה לשתוק.
"אני אהיה בסדר." הוא אמר ברוגע, "חוץ מזה, לוק שומר על הגב שלי ואני על שלו. אנחנו רק צריכים להילחם בו עד שג'ייס יגיע עם היתד, ננעץ אותה בליבו של קרייג ובום, כולם שמחים." הוסיף בחיוך, הוא התקרב לכיוונה ונשק לשפתיה שוב נשיקה חטופה.
"זוג איכסי - דיביקי, זמן לזוז." אמר לוק בציניות. הם חייכו זה לזה וג'וש ירד מן העץ כאשר היא מזנקת אחריו.
"אתה תשלם על זה." אמר ג'וש בלחישה לכיוון של לוק, לוק משך בכתפיו כאילו היה הדבר מובן מאליו.
"זמן להתפצל." אמר לוק, הוא לחץ את ידו של דיוויד בשמחה ואחר כך הלך למרי וחיבק אותה.
"תשמור עליה." אמר ג'וש וחיבק את דיוויד, הוא טפח על שכמו מעט ודיוויד חייך לכיוונו.
"אני אשמור כמו על חיי." אמר, השניים התנתקו ולוק הלך קדימה מעט, כך גם דיוויד. נותנים למרי ולג'וש להיפרד. דבר שנראה דיי מטופש, אם הכול ילך טוב הם יראו אחד את השני עוד שעה וחצי.
היא צעדה לכיוונו וחיבקה את גופו, הוא הניח את כפות ידיו על גבה והריח את ריח שיערותיה הנעימות, ריח תות חריף שג'וש זכר תמיד.
היא משכה באפה והניחה את כפות ידיה על לחיו המסורטטות.
"הכול יהיה בסדר." הוא ענה לה על שאלה שעיניה שאלו, היא חייכה ונשקה לשפתיו נשיקה חטופה. הם התנתקו זה מזו וצעדו כל אחד לשותף האחר שלו.
"ניפגש עוד שעה וחצי, בסדר?" שאל ג'וש, היא הנהנה ועיניה נצנצו.
"בוא נצא." אמר לוק, והקבוצות הלכו כל אחד למקום אחר.
"סיימת עם הרומנטיקה? שלא תהיה רך מדיי בשביל קרייג." לוק פלט נחירה, פניו של ג'וש לפתע הרצינו ואצבעותיו התהדקו לאגרוף.
"תאמין לי, אני לא אהיה רך לקרייג. אני הולך לחסל אותו ולראות אותו מתחנן בעיניו, אני רוצה לראות את הדמעות שהוא מתחרט על שרצח את אימי." אמר ג'וש בעיניים מרוכזות במטרה.
"קרייג הולך להצטער על היום שבו נולד."