אוקטובר

אוקטובר 3

3

בהמשך השבוע הגיעו עוד ועוד בחורות לראות את הדירה. הייתי מנומס ומרוחק. אספתי טלפונים ומסרתי מידע בקמצנות. נדמה לי שזה רק הגביר את מידת הרצון שלהן להיכנס איתי לשותפות.
בשישי בערב התלבשתי יפה, מכנסי בד שחורים וחולצת כפתורים כחולה משובצת. השקעתי בגילוח וצחצוח, ותיאמתי עם חנן איזה סכום לרשום על הצ'ק. החתונה הייתה במקום כלשהו בצפון, ליד שפיים, סוף העולם מבחינתי. לא היה ריאלי להגיע לשם על האופנוע. הייתה לי גם הרגשה שנערה מספר 5 לא תעריך במיוחד את מוטי וחמישים הסמ"ק שלו, אז ארגנתי את הרכב של ההורים.
נועה גרה זמנית אצל דודתה בגבעתיים. היא נראתה נהדר בשיער רטוב וריח טרי של שמפו אפרסקים. היא לבשה ג'ינס משומשים וקרועים, נעלה נעלי אולסטאר אדומות, והעיפה בי מבט משונה כשראתה כיצד אני לבוש. רק אז עלה על דעתי שאולי זה לא היה כל כך מחוכם לא לספר לה לאיזה סוג של מסיבה אנחנו הולכים. שמענו בדרך קסטה של אלביס קוסטלו וניסיתי להסביר לה במה לעזאזל מתעסקים מהנדסי מחשבים.
כשהגענו, והסדרנים הפנו אותנו לחנייה בקצה הרחוק של המגרש, נועה החלה לחשוד.
היא עצרה אותי בכניסה, לא רחוק מהשולחן שעליו ישבו הוריה של יסמין ואספו את הצ'קים, וגררה אותי לפינה. זה היה המגע הגופני הראשון בינינו, וזה היה נעים.
"היית צריך לספר לי שזו חתונה!" היא רשפה, ונראתה נהדר כל כך.
לובן ברכיה הציץ מבעד לחורים בג'ינס. השקעתי עשרים דקות בלשכנע אותה שהיא נראית נפלא וזה בסדר גמור להיכנס ככה, ואם יסמין לא הייתה הכלה, היא הייתה מגיעה בדיוק באותה תלבושת. משום מה, דווקא המילים הללו הרגיעו אותה.
בכניסה פגשנו כמה חברים. אחד מהם סחב אותי הצידה ושרק בהערכה.
"מי זו? איפה מצאת אותה?"
אני חושב שגבהתי בכמה סנטימטרים בו במקום. לקחתי אותה לפגוש את יסמין, שנראתה יפהפייה בשמלה לבנה חושפנית שהדגישה את הצדדים היפים שלה. היא רזתה כמה קילו לכבוד החתונה ורציתי להגיד לה שהיא הגזימה, אבל שתקתי ולחצתי בקרירות את ידו של גלעד, החתן, שטפח על כתפי וחייך כמו דביל.
התיישבנו בשולחן של כל החברה, וכולם נעצו בנועה עיניים. קיבלתי כמה בוקסים מכוונים היטב ובעיטות מתחת לשולחן.
"מי זו?"
הלכתי לבר הפתוח להביא משהו לשתות. חנן רדף אחרי, משאיר את הפוסטמה לבהות באוויר.
"שיחקת אותה," הוא אמר.
"זו השותפה שתחליף אותך," גיחכתי והוא שרק בהערכה.
עמדנו ליד הבר וצחקנו. הרגשתי איך הדם זורם ללחיי. יד קרירה תפסה אותי ומשכה אותי הצידה.
"מי זו?" דרשה יסמין לדעת, "למה אני לא מכירה אותה?"
לגמתי מהבירה השלישית שלי ושקעתי בכחול עיניה של יסמין. מאז שחזרנו להיות חברים השתדלתי שלא להסתכל עליה באופן הזה.
"יפה. נכון?" אמרתי לבסוף.
יסמין שרבבה את שפתיה. לולא הייתה מרזה היא הייתה ממלאת טוב יותר את השמלה. רציתי לשפוך קצת מהמשקה הקר המקציף אל תוך המחשוף.
"תפסיק." היא אמרה ומשכה קצת את השמלה למעלה. זה עדיין לא כיסה שום דבר. "אין לי זמן עכשיו לשמוע את כל הסיפור, אני עוד צריכה לעבור בין כל השולחנות, אבל אחר כך אני באה ואתה מספר לי הכל." ראיתי את גלעד מתרוצץ מוטרד, מחפש אותה.
עמדתי בתור לקבל עוד זוג בירות וחזרתי לשולחן. נעה לא ישבה שם.