אוקטובר

אוקטובר 5

5

חיפשתי ומצאתי את נועה על רחבת הריקודים, צמודה לבחור במכנסים לבנים וחולצה פתוחה שחשפה חזה שרירי ושעיר. היא לא ראתה אותי והבחור אחז בה בביטחון וכרך אותה סביבו. היא צחקה ונראתה סמוקה ויפה. עמדתי שם מזועזע והתבוננתי בה, לוגם מידי פעם מהבירה שלי, מחזיק את שלה ומרגיש את הטיפות מתעבות על הזכוכית הקרה וזולגות אל ידי המזיעות.
"עזבת אותי," היא הצטדקה כשהבחינה בי, "ישבתי שם המון זמן וחיכיתי לך שתחזור."
שתקתי ונעצתי מבט קשוח בנעלי האולסטאר שלה.
"תראה," היא אמרה ואז גיליתי שיש לה נמש בדיוק באמצע המצח. לצערי, זה לא עשה אותה פחות יפה. "קצת לא נעים לי, כי באתי אתך, אבל, כמו שכבר אמרתי, עזבת אותי לבד, ועכשיו מיכאל," היא הצביעה לעבר החולצה הפתוחה שעמד כמה מטרים מאתנו וחיכה לה, חיוך שחצני על פניו, "הוא הציע שאני אחזור איתו, ו.." היא הביטה בו, ואז חזרה והביטה בי, והלכה.
"איפה נועה?" שאל חנן שישב ליד הפוסטמה וזלל קבבים קטנים. הפוסטמה הסתפקה בכוס יין לבן וסלט.
לא עניתי לו. קמתי והלכתי אל הבר. בדרך התרכזתי ברצפה, מתעלם מכולם. התיישבתי ליד קערת קפירינייה גדולה וסימנתי לברמן להתחיל למזוג.
זה היה טעים מאוד אז המשכתי. אחרי הכוס הרביעית הברמן התחיל להתעלם ממני וראיתי את יסמין מסתובבת ומחפשת אותי. ברחתי לכיוון השני והלכתי לכיוון היציאה.
ליד השולחן הקיצוני, סמוך לגדר שיחים קוצניים, ישבה לבדה בחורה עם פרצוף מוכר, והתעמקה במפית. היא הרימה את מבטה וחייכה אלי.
התנדנדתי לכיוונה והתיישבתי. כוס הקפרינייה האחרונה הייתה עדיין בידי.
"הי יוני," אמרה הבחורה. לא היה לי מושג איך קוראים לה.
"את מכירה אותי?" תמהתי, מנסה ללגום עוד קצת מתוך הכוס הרועדת ושופך מעט על החולצה הכחולה.
"אויש, נשפך." אמרה הבחורה, "תן לי." היא התכופפה לעברי וניקתה את הכתם במפית. "אני פוחדת שזה לא ירד, הבד הזה מאוד עדין."
"גם אני חושב שאני מכיר אותך," מלמלתי, "אבל כרגע אני לא כל כך זוכר."
"נפגשנו פעם במסיבה אצל יסמין," היא עזרה לי, "דיברנו על וודי אלן. אמרת שאתה לא סובל את הסרטים האחרונים שלו." היא חייכה אלי במבט מעודד, "יסמין סיפרה לי הרבה עליך."
ואללה. יסמין דיברה עלי? התבוננתי בה שוב. הייתי מטושטש וכבר לא הרגשתי כל כך טוב, אבל הצלחתי לראות שהיא הייתה מתוקה. קטנטונת כזו, פנים מחודדות ומשקפיים עגולים. שיער חום.
"אני יכול לשבת פה כמה דקות?" שאלתי, "קצת קשה לי ללכת ישר."
"בשמחה," היא אמרה ומבעד לערפילים הרגשתי שהיא באמת שמחה שאני שם. לא רציתי לחזור לשולחן שלי, לחנן, ליסמין שמחפשת אותי. הרגשתי שהחיים שלי הם כמו מיצי הקיבה שהתחילו לעלות ולהודיע לי שהגזמתי. ברמקולים השמיעו את אנג'י של הרולינג סטונז. הבחורה לידי ידעה את כל המילים.
"אתה רוצה קפה?" היא שאלה בדאגה. נענעתי בראשי לחיוב והיא קמה מכסאה. היא לבשה שמלה קצרצרה פשוטה שחשפה רגלים דקיקות ויפות וצעדה יחפה. היו לה כפות רגלים קטנות ועדינות.
חשבתי מה להגיד לה כשתחזור. רציתי לדעת אולי היא מחפשת דירה.