עונה 2- פרק 18

1.9K 222 37
                                    

~נקודת מבט יאן~

"קום כבר אבא" התעוררתי מצעקה חזקה ליד האוזן שלי, הרגשתי את המיטה מתחילה לזוז למעלה ומטה, פתחתי את העיניים לחריץ קטן וראיתי את תומאס קופץ על המיטה ליד הראש שלי,

"תומאס" נזפתי בו בקול עייף ועצמתי את העיניים, מנסה להמשיך לישון, לא הצלחתי. שמעתי את הצחקוק החמוד שלו והמיטה שלא מפסיקה לזוז שהוא קופץ עלייה.

"אוף תומאס" נשפתי ופתחתי את העיניים לגמרי והתמתחתי.

"אני יאחר לגן, אבא" תומאס צעק עליי והמשיך לקפוץ. החצוף הקטן הזה.

"קמתי, קמתי" אמרתי והתיישבתי על המיטה, מסתכל על תומאס מסתכל עליי בעיניים הגדולות שלו וממשיך לקפוץ.

"איפה אמא שלך שצריך אותה?" שאלתי אותו, הוא משך בכתפיו ממשיך לקפוץ. קמתי מהמיטה מתקדם לטלפון שלי לראות אם יש חדש מדילן, שהלכה לעבודה מוקדם בבוקר וביקשה ממני לקחת את תומאס לגן. שלא היה שום דבר חדש התקדמתי חזרה למיטה,

"איפה גיין?" שאלתי את תומאס,

"במקלחת" אמר עדיין קופץ.

"אתה גם צריך להתקלח?" שאלתי אותו. הוא הסתכל עליי במבט של 'מה אתה צוחק עליי', אני כזה גרוע בחרא הזה.

"טוב בחור קטן, בוא נקלח אותך" אמרתי. הרמתי אותו מהמיטה ותליתי אותו על הכתף שלי הפוך כמו קוף קטן, בזמן שהוא מצחקק והתקדמתי לכיוון המקלחת.

*******************************

"אבא אנחנו נאחר" אמר תומאס מאחורי בזמן שאני מתלבש במהירות בבגדי העבודה שלי,

"מה אתה אומר" אני עונה לו בציניות והוא לא ענה לי. שסיימתי ללבוש את הבגדים, רצתי במהירות למקלחת, עומד מול המראה, שם בושם ורץ במהירות לתומאס, לוקח אותו ביד אחת ואת התיק שלו ביד השנייה. אני יורד למטה, מגלה את גיין מחכה עם התיק שלה ומסתכלת עליי במבטי מוות ואוליביה עומדת לידה, מכניסה לה אוכל לתיק.

"אני כאן, אני כאן" אמרתי. הורדתי את תומאס מהידיים שלי, שמתי לו את התיק על הגב ולקחתי את המפתחות מהשיש בזמן שאוליביה שמה לו אוכל והלכתי אליהם פותח את הדלת.

"קדימה, בואו נצא" אמרתי, מנשק את אוליביה בלחי לשלום ויוצא מהבית שהילדים רצים מלפני לאוטו.

"אני מקדימה" גיין צעקה,

"לא אני מקדימה" תומאס צעק,

"אני אמרתי קודם" גיין החזירה לו,

"אני יותר גדול" תומאס צעק,

"רק בכמה חודשים" אמרה לו גיין,

"עדיין, אני יותר גדול" אמר ואני פתחתי את הדלת האחורית של האוטו.

"אף אחד לא מקדימה, קדימה תכנסו אנחנו נאחר "אמרתי, מזרז אותם. הם נשפו בכעס ונכנסו למושב האחורי באוטו בזמן שאני נכנסתי למושב הנהג.

************************************

~נקודת מבט דילן~

"את לא חושבת שזה יותר מידי?" שאלתי את יסמין שכמו תמיד ישבה במשרד וטחנה עוגיות.

"מה יותר מידי?" שאלה ולקחה עוד עוגייה,

"את אוכלת ממש הרבה" אמרתי. יסמין הסתכלה עליי כאילו היא עומדת לרצוח אות,י

"אני אוכלת בשביל שתיים" אמרה ברגזנות ולקחה עוד עוגייה.

"אני לא אכלתי ככה בהריון עם תומאס" אמרתי והיא הסתכלה עליי.

"יש לך ילד?" שאלה אותי מופתעת ואני התבלבלתי.

"כן, לא סיפרתי לך?" שאלתי והיא הנידה את ראשה לשלילה עם פה פעור לרווחה.

"אופס?" שאלתי יותר משאמרתי. הסתובבתי למחשב הגדול שניצב לי בשולחן ונכנסתי ללוח פגישות, מגלה שיש לי פגישה עוד עשר דקות עם לוגן.

"את נשואה?" שאלה והנדתי את ראשי לשלילה, עדיין במחשב.

"את יודעת מי האבא" שאלה מודאגת וגיחכתי.

"כן, תרגיעי לחץ" אמרתי מחייכת.

"איך לא סיפרת לי שיש לך ילד, בן כמה הוא בכלל?" שאלה.

"הוא בן שש, עוד מעט מסיים גן חובה. קוראים לו תומאס והוא חמוד, עוד שאלות?" שאלתי,

"אבל את בגיל שלי" אמרה והתבלבלתי.

"נו.." אמרתי לה מבולבלת,

"זה אומר שילדת אותו בגיל 19?" שאלה והינהנתי.

"מי האבא?" שאלה,

"קוראים לו יאן, אם זה יעזור לך"אמרתי והיא נראתה בשוק.

"יאן, האח החורג שלך יאן?" שאלה. וכאן התבלבלתי

"איך את מכירה את יאן?" שאלתי והיא זזה באי נוחות.

"יסמין?" שאלתי שהיא לא ענתה,

"יש מצב, שאולי לא אמרתי לך שאנחנו מכירות מהעבר. למרות שאני לא יודעת איך את לא זוכרת אותי, דילן" אמרה והייתי מבולבלת.

"אנחנו מכירות?" שאלתי והיא הינהנה.

"היינו החברות הכי טובות עד שעזבת את הארץ" אמרה ופערתי את פי בשוק.

לפתע דפיקה בדלת מנעה ממני לענות ליסמין והסתכלתי על הדלת.

"פתוח" אמרתי והדלת נפתחה. לוגן נכנס למשרד.

"אני מפריע?" הוא שאל. הנדתי את ראשי לשלילה והסתכלתי על יסמין שנראתה עצובה.

"זה בסדר אני יצא, נדבר אחר כך" אמרה וקמה. הינהנתי וחייכתי אליה והיא החזירה לי חיוך קטן.
~~~~~~~~~~~~~~~~~
שלומות מתוקים שלי,
סליחה על האיחור, למרות שאני הספקתי לכתוב פרק, אני עומדת בזמנים
אבל רעות לא ניקדה אותו.
צריך לפטר אותה.
איפה יובל והילה איפה?
סתם רעות כפרה עליך
חיימשלי בלב.
אז אנשים שקוראים את החפירה המרובה שלי, קודם כל סליחה.
אחר כך תנו איזה כוכב קטן, איזה תגובה שתרים לי את המצב רוח.
למרות שבתקופה האחרונה אני ממש ממש חולה ואני צריכה את העידוד שלכם.
לאב יו O.R.

brother's loveWhere stories live. Discover now