הטבע שבי

פרק 1

החיים שלי מתחלקים בין שלושה עולמות.
1.להיות תלמידה מצטיינת בוינגייט.
2.להיות עובדת קשובה ומסורה במכון כושר הידוע והמפורסם בתל אביב ״ספייס״.
3.להתפרע במסיבות,לשתות עד כאבי בטן ולשכוח ששני העולמות האחרים קיימים.

אני מתחלקת בין שלושת העולמות הזה.עולם של אהבה אין לי כבר במשך תקופה ארוכה.
אני סולדת מאהבה.לא מעוניינת בה,ולא רוצה אותה בקרבתי.ההפך,אני רק רוצה את השקט מכל העולם הזה.
הוא גורם לי לכאבי ראש,לבחילות,וכל פעם שאני רק שומעת על זה בא לי לברוח לקצה השני של העולם.
יש יקראו לי קרה ומרוחקת,או שיגידו ״אולי לא הכרת עדיין אהבה אמיתית שתקרקע אותך.״ ויש שיגידו שקשה לי לצאת מאיזור הנוחות שלי וכשזה קורה,אני צריכה להדליק נורה אדומה ולעבוד על זה.
אמא שלי אומרת לי כל פעם מחדש כשאנחנו נותרות לבד עם כוס נס קפה בספה מול הטלוויזיה בבית שלי באשדוד.
״דניאלי,אולי כדי שתעבדי על זה?אני בטוחה שיש הרבה גברים טובים שתכירי,לא תמיד הם יהיו רעים בשבילך,כל כך הרבה רודפים אחרייך.לא כולם אותו הדבר.תפתחי את הלב שלך.זה מאוד חשוב.״
נאום שאם אתחיל לספור כמה פעמים שמעתי אותו ממנה זה לא יגמר לעולם.
אנשים חושבים שבתוך תוכי אני אדם קר,מנוכר מהסביבה וסולדת מגברים וכל מה שאני מחפשת זה גבר שיעביר לי את הלילה כששתינו מזיעים ונהנים מהגוף אחד של השניה.
קראו לי זונה,רודפת כסף,כזאת שמשיגה מה שהיא רוצה בזכות היופי שלה.שאם אני פותחת את הרגליים שלי אז ככה אני משיגה את מי ומה שאני רוצה.
נכון אני פרובקטיבית,אני מתנהגת איך שבא לי בלי לתת דין וחשבון.
אבל בין היתר,אני יודעת לכבד את עצמי ולא לחזור על אותן טעויות.
אף אחד אף פעם לא נכנס ללב שלי וניסה להבין מי אני באמת.
אף אחד לא באמת יודע כמה הלב שלי היה מוכן לאהוב פעם,והיום אני כבר לא אותה אחת.
היום הלב שלי חסין מאהבה.
יש כאלה שמראש מעדיפים לא להתחיל שום דבר איתי ויש כאלה שאוזרים אומץ כשהם עוד לא יודעים את ההשלכות של זה ותובעים את הראש בים.
אני יודעת מה אני גורמת לגבר להרגיש.אני יודעת שאני יכולה לתמרן כל אחד שרק ארצה.אני יודעת שאם ארצה גבר קרוב אלי הוא אף פעם לא יעזוב אותי.
אבל אני דניאל,ואני לא שמרתי אמונים לאף גבר שהייתי איתו.
בגדתי,השפלתי,הושפלתי ובעצמי נבגדתי.
וככה סגרתי את הלב שלי בפני כולם.
כי עד שמצאתי את חלקיקי הלב הזעירים שלי,נהייתי אחרת.
והאחרת שבי,לא תספוג את זה שוב פעם.

עברתי מאשדוד עיר האם שלי לתל אביב,עיר הבילויים וההנאות.
כאן אני גרה עם עוד שלוש חברות שלי.ליפז,תהל ונטלי.
כולנו בנות אותו גיל ובעצם הגענו לכאן לאותה מטרה.להגשים את החלומות שלנו.ותל אביב היא העיר הנכונה.
איך שהגענו,אני מצאתי את המקום העבודה שלי בספייס וגם התחלתי להשלים את התעודה שלי בוינגייט.
תהל התחילה לעבוד במשרד ידוע ומפורסם בתור מעצבת אירועים.
ליפז בשנה השניה שלה בלימוד רפואה ופסיכולוגיה ונטלי היא צלמת מודלים.
כולנו גרות באותו בית,כולנו מפעילות את הפצצה הכי גדולה שמובילה להרבה רעש לשכנים בבניין שלנו.
זה היה החלום הגדול שלנו.מגיל 16,בספסלים של המקובלים במקיף ישבנו וחלמנו את השחרור שלנו מהצבא והבטחנו שאחרי המועדפת לא משנה אם נהיה בזוגיות ואם לא אנחנו נעבור לתל אביב,לעיר שאמורה לפתוח לנו את כל הדלתות להצלחה ונגשים את החלומות שלנו.
אנחנו שטותניקיות,חיות את החיים כיאלו אין חיים למחרת,כל יום בשבילנו הוא הרפתקה בפני עצמה ותמיד לקחנו את החיים בצורה קלילה כזו שאנשים הסתכלנו ואמרו ״הבנות האלה אין להן עתיד,רק צרות הן מחפשות.״
כאלה היינו בבית ספר.בורחות משיעורים,יוצאות ומבלות עד הלילה ולא מגיעות לבית ספר.מבלות כמלצריות באולם אירועים וכל מה שאני זוכרת זה שהיינו מסיימות את הערב בבר שתיה באירוע ולאחר מכן יושבות בגינה של תהל ומדברות על החיים.
אף פעם לא לקחנו ברצינות את החיים.אך כל פעם מחדש המורה לספרות הייתה שואלת,״למדת לבגרות?״ הייתי עונה בלא מוחלט.״אז איך קיבלת 90?״
הכושר האנליטי שלי לזכור דברים היה מיוחד,הייתי יכולה לזכור שיעור שלם בלי ללמוד אותו.אני קוראת ספר ותוך שניות יודעת כל דף בשלמותו.
שבוע לפני הבגרויות,הייתי מלמדת את החברות שלי שלהן קצת יותר קשה להתרכז בלימודים וככה כולנו היינו מקבלות ציונים גבוההים.
לא האמינו בנו,בגלל שהיינו בעייתיות ואוהבות לעשות שטויות ,חשבו שאנחנו הבנות האלה שאם הצבא לא יישר אותנו אז שום דבר לא יעזור.
המציאות התגלתה אחרת,כולנו מלומדות ולומדות,כולנו עת עת מגשימות את החלומות שלנו,ומי שאי פעם הסתכל ואמר הבנות האלה אף פעם לא יצליחו.היום כשרואים אותנו ברחוב ושואלים מה אנחנו עושות למחייה שלנו,התשובה גורמת לאנשים למחוא כפיים.
בחיי הבנתי,שאם אתן לכל מחשבה של אדם להשפיע עלי.בחיים לא אצליח להגשים את החלומות שאני חולמת בלילה.
יישמנו לעצמנו,לא משנה מה יחשבו עלינו.נעשה תמיד מה שנרצה.