הטבע שבי

פרק 2

שבוע אחרי:
נקודת מבט אביאל-

הקושי להתעורר הבוקר קשה מתמיד.אני מותח את גופי בעודי מתהפך על הגב שלי ורואה לצידי את לילך שוכבת מכוסה בשמיכה שהעפתי ממני.
״בוקר טוב יפה שלי.״היא מלטפת את הפנים שלי ואני מותח את שרירי שוב כדי להשתחרר מהלילה הזה.
אני מסתכל סביבי.אני בבית שלי.אבל בחדר שהוא לא החדר הפרטי שלי.כבר מעולה.

״הייתי בטוח שהלכת בלילה.״אני אומר בקרירות וקם מהמיטה,מתיישב בצד המיטה ומשפשף את הפנים שלי.
לפתע ידייה עוטפות אותי מאחור והיא מנשקת את הגב שלי.
״לא רציתי ללכת.״היא לוחשת באוזן ונושכת את העור החשוף בצוואר שלי.
לאט לאט אני מרגיש את יד שלה מתקרבת אלי למטה ואני תופס את ידה בכוח ומזיז אותה ממני.

״אני הולך להתקלח.כשאצא את לא כאן.״
הדפתי אותה ממני והלכתי להתקלח.
בין הדברים שאני שונא.שמישהי חוזרת איתי לבית,אנחנו שוכבים והיא חייה באשליות שיצא מזה סיפור אהבה מתמשך.
את נכנסת איתי למיטה,אל תצפי שיום למחרת אני אשלוף טבעת ואתחתן איתך.
אני יודע מה לבחור רגע לפני שאני מביא אותן הביתה,העין שלי חדה ואני מצליח לקרוא כל אחת.יש לי ניסיון רב עם נשים.אני יודע כל חלק בגופן שעושה להן טוב,אני יודע מה מענג אותן.אני יודע גם מה הורס להן את הלב.
הרסתי כל כך הרבה לבבות,ולא מכוונה.הכוונות שלי תמיד ברורות,אם אני רוצה מישהי לזיון היא תדע את זה והיא אף פעם לא חייבת לבוא,אבל הן יודעות שאין דרך אחרת ובגלל זה הן תמיד באות.זה מה שאני,אני לא מחפש קשר רציני,אין לי זמן לנצור אהבה.

אני מסיים להתקלח.סביבי מגבת ואני רואה שהבחורה מאתמול כבר לא כאן.
אני לוקח את הטלפון שלי מהשידה וחוזר לחדר שלי להתלבש לאימון.
המנקה כבר יודעת שאת החדר הזה מנקים כל הזמן,אף אחד לא נכנס אלי לחדר.אני אוהב את הפרטיות שלי,ובחורות שאני מביא ללילה לא יכנסו למקום המפלט שלי.

אני קורא את ההודעות שנשלחו מברק ומור.
10:10-ברק- יא מזדיין איפה אתה?
10:15-מור- יא זין שעה אנחנו מחכים לך.

הם התקשרו אלי מספר פעמים.ישנתי חזק מידי ולא התעוררתי.בדרך כלל אני מתעורר מעצמי בשעות מוקדמות.בשעות הבוקר בימי שלישי אני תמיד הולך להתאמן מוקדם עם ברק ומור.
הם שתי חברים טובים שלי,מור ואני חברי ילדות ואת ברק הכרתי בקבוצה.
הם חברי אמת ואין רגע שלא הייתי צריך והם היו שם בשבילי.
ברגעים הכי קשים עמדנו אחד לצד השני,עזרנו ותמכנו.ידעתי שתמיד יהיה לי למי לפנות ויש מי יתן את העצה הטובה ביותר,הם תמיד רצו בטובתי והם אף פעם לא פחדו להגיד את הדעה שלהם על המעשים שלי.