Never Ashamed To Be Myself

357 44 17
                                    

"אני לוק רוברט המינגס, אני בן 16 ויש לי שני אחים- בן וג'ק, לאמא שלי קוראים ליז ולאבא שלי קוראים אנדרו, ואני גיי."

לוק הודיע בלי למצמץ. הוא אף פעם לא התבייש במי שהוא, הוא ידע את זה מגיל צעיר. מהרגעים שלבש את העקבים של אמא שלו, עד לימים שהלך לקנות איפור. לוק היה גיי. והוא לא יכול היה לסבול את זה שאנשים אחרים עדיין הסתתרו בארון.

שקט של אי נוחות שרר בחדר. לאף אחד לא היה נעים לומר משהו לאחר ההצהרה של לוק.

אשטון שיחק עם הידיים שלו, מייקל חיבק את בובת האריה שלו וקאלום ישב שם בוהה ברצפה. פעם ראשונה בחיו שלא יכול היה להוציא הגה מהפה. זה היה מראה מוזר, אם הייתם נכנסים לחדר היה אפשר לראות שכולם מסתירים משהו או חושבים יותר מדי לעומק על מה שלוק אמר.

ואז קאלום קם. " אני קאלום ת'ומאס הוד. ואני הבן אדם הכי יפה, הכי מדהים, הכי חמוד שתפגשו בכל החיים שלכם אז טכנית אתם צריכים להודות שני בכלל מדבר איתכם. אני בן 17. יש לי אחות גדולה שקוראים לה מאלי והורים שממש לא חשובים, כי דה אתם מדברים עכשיו עם הבן אדם שבאמת חשוב. אני קפטן קבוצת הפוטבול ויש לי את החברה הכי לוהטת שאי פעם תראו." קאלום קם ואמר בגאווה.

החדר עדיין היה שקט, אשטון בהה ברצפה, מייקל ישב ושיחק בשרוולי החולצה שלו ולוק סירק את שערו באמצעות האצבעות שלו.

קאלום צפה בהם בעצבים.

" חתיכת פריק מפגר! מה הקטע שלך? למה אתה לא יכול לפתוח את הפה המחורבן שלך ולדבר, אתה פשוט פתטי. אתה באמת מתפלא למה אין לך חברים?! למה כולם שונאים אותך?! כי אתה פשוט מוזר, אתה חתיכת יצור,אתה טעות, אתה משהו שלא היה אמור להיות קיים בעולם הזה! תעשה לכולנו טובה ותתאבד כבר חתיכת מפגר !" קאלום התפרץ. זה לא שהוא רצה להיות רע, הוא פשוט לא יכל לסבול אנשים ששונים מהחברה ואנשים ממסלולים אחרים.

מייקל בלע את המילים של קאלום בבושה והשפיל את המבט שלו. אפשר היה לראות את הדמעות נאספות בעיניים שלו. אבל המבט שלו נשאר קר הוא ידע שאם הוא יראה לקאלום שזה פוגע בו הוא ישים את עצמו בסכנה.

מייקל ידע בפנים שכל מה שקאלום אומר זה אמת הוא פשוט ידע את זה. אחרת איזה עוד סיבה יש להורים שלו להתנהג אליו ככה? הרי הורים אמורים לאהוב את הילד שלהם ולא לאכזב אותו כל פעם מחדש.

מייקל ידע שהוא טעות.

"ואתה חתיכת חנון מפגר וגיי! ראיתי איך אתה מסתכל על לוק אבל בחיים לא יהיה לך את האומץ להודות שאתה גיי ושאתה מאוהב בו נכון?! אתה פשוט מפגר. אתה מגיע לבית ספר חדש וכבר סובל מהצקות. אין פלא. תסתכל על עצמך אני בטוח שאבא שלך מאוד גאה! " קאלום המשיך.

אשטון התפרץ בבכי ברגע ששמע את המילים על אבא שלו. הוא תמיד ידע שאבא שלו עזב בגללו. הוא קם מהכיסא שלו וברח מהחדר.

לוק לא יכל לסבול את מה שהלך שם. הוא שנא את השתיים אבל יותר מזה הוא שנא את קאלום.

"חתיכת מפגר! אתה רוצה לדעת למה העבודה הזאת לא תצליח?! בגללך! איך אתה רוצה שהם יפתחו שאתה רומס אותם על כל דבר שהם עושים?! ממתי להיות שונה זה משהו רע?! זה הדבר הכי טוב בעולם! אנשים שונים הם מה שעושים את העולם שלנו מעניין, אבל אתה כל כך צר עין ולא מסוגל לראות משהו שקצת שונה מהנורמה! אז מה אם למייקל יש שיער אדום?! אז מה אם אשטון קורא קומיקס וטוב בדברים שאתה לא! מה אכפת לך הא? אתה רואה אותם יוצאים עלייך בגלל שאתה שונה מהם? לא! אז תפסיק עם זה כי בכל הכנות קאלום אתה עולה לכולנו על העצבים!" לוק התפרץ.

חשבתם שלוק רדוד וכל מה שהוא חושב עליו זה איך שהוא נראה ומה חושבים עליו, נכון?

אבל בלוק יש כל כך הרבה יותר ממה שאתם חושבים.

המסכה של לוק התחילה להיסדק.

קאלום נדהם. " נתראה ביום שלישי לוזרים". הוא לקח את הדברים שלו ויצא מהחדר.

מייקל חייך חיוך תודה קטן ללוק ויצא מהחדר.

לוק נשאר שם לבד. הוא ישב על הכיסא וחשב לעצמו על כל מה שקרה.

" ס-סליחה ב-ב-באתי לקחת את הדברים שלי" אשטון לחש.

"אין לך מה לבקש סליחה, אתה בסדר?" לוק אמר.

אשטון הנהן. " ל-לגבי מה שהוא אמר שאני אוהב אותך זה".

"זה בסדר תן לעצמך את הזמן שלך, אני בטוח שעוד מעט הכל יהיה לך ברור."

אשטון חייך ללוק. "היי אז חשבתי, אתה רוצה אולי לבוא אליי אני צריך עזרה במדעים ושמעתי שאתה די גאון והכל." לוק אמר, גורם לאשטון לצחקק.

הוא לא היה צריך עזרה במדעים, הוא היה די טוב בזה הוא פשוט רצה לבלות עם אשטון.

"אני אשמח." אשטון ענה.

והשניים יצאו מהחדר מחייכים.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

באם ! אוקי זה היה ממש קשה לכתוב את זה.

אז כן בתקופה הקרובה היה לי קצת יותר קשה להעלות פרקים כי אני כותבת מהמחשב ולא מהפלאפון אני מקווה שאהבתם את הפרק הזה אני יודעת שאני אהבתי. אני רוצה להודות להיילה היקרה והמדהימה שעזרה לי בכתיבה של הפרק את פשוט מדהימה ואני אוהבת אותך

תגיבו תצביעו אוהבת אותכם המון המון המון ותמיד פה בשבילכם לכל צרה וטענה

-סטיבי XX


Masks-5sosWhere stories live. Discover now