הצעקות, הבכי, הדם, זה כלום לעומת מה שהרגשתי באותו הרגע.
החור שרק הלך וגדל; הלך וגדל מרגע לרגע, מתווצר בגלל שאני קולט שאני הולך לאבד אותה.
אני קולט שיכולתי למנוע את כל זה, אם רק הייתי אומר מילה אחת, מתנגד להכל, זה לא היה קורה.
הכל לא היה קורה, אם רק הייתי עושה את מה שהייתי צריך לעשות, אבל כמובן שלא יכולתי לעשות, כי הייתי פחדן.
אבל עכשיו, כשהכל השתנה, אני כבר לא אחד.
אני אף פעם אחזור להיות אותו אחד.
ראיתי אותה שם, למעלה, עומדת על קצה הבניין הגבוה.
בתוכי התחננתי לכך שתלך אחורה, שתיהיה פחדנית כמוני, שלא תעשה את המעשה הנוראי הזה.
לראות את זה היה הדבר הכי נוראי שראיתי בחיי.
הסצנה הזאת חוזרת בראשי פעם אחר פעם, באיטיות. כשאני רואה את גופה מתנגש עם הרצפה הקרה, גופה מתמלא בדם אדום בוהק.
אני יכולתי למנוע את זה.
יכולתי.
אבל לא.
הייתי פחדן.
פחדן מידי בשביל לעזור לה.
וכרגע, אני לא מפחד מדבר. כי היא, כשהיא הלכה, היא לקחה איתה אותי. את הנשמה שלי. את מה שאני.
זה כואב, אבל זה נכון.
כשהאמת אמיתית, היא כואבת.
--
אז זה הפרולוג, מקווה שאהבתן(:
All the love. H
YOU ARE READING
Cassettes | Harry Styles
FanfictionWithout you, this world isn't worth nothing. הפאנפיק עלול להכיל: • מוות • שפה גסה למי שיש בעיה עם הדברים האלו, ורוצה לקרוא, אני הזהרתי.
