Cassettes | Harry Styles

April 7th 2014:

7 לאפריל.

זה כבר התחיל. אני לא מתכוון לעצור.

ואני מבטיח, שכל מי שגרם לך למות, אהובה שלי, יסבול.

הם ייפלו כמו זבובים. אחד אחד. 

ואני מבטיח, אני זה שינקום בשמך. אני זה שיפיל אותם.

אני נמצא מול דלת ביתו של מקס, מתלבט אם למסור את הקלטת. הוא כן פגע במתוקה שלי. הוא פגע בלוסי. אני לא אתן לו להתחמק מזה.

לפתע הדלת נפתחה, מקס עומד בפתחה, מבולבל.

״הארי? מה אתה עושה פה?״ הוא שאל. ״אה, אני..״ מלמלתי, ״אני באתי למסור לך משהו. והייתי רוצה לצפות בזה איתך.״ אמרתי.

אני לא פחדן יותר.

״הו, אוקיי. תכנס.״ הוא אמר, עדיין מבולבל מעט. ״איך אתה מאז המוות של לוסי? אני יודע שהיית שם ושהיית האחרון שהיא דיברה איתו.״ הוא שאל.

״אני בסדר.״ שיקרתי. אני לא בסדר. ״באתי להראות לך משהו בנוגע לזה.״ אמרתי.

״הו, טוב. אני רק אביא לנו משהו לשתות.״ הוא חייך, הנהנתי בחזרה, ללא חיוך. אני לא חושב שהאירועים הבאים יגרמו לו לחייך.

הוא מזג לנו שתי כוסות קולה ועלינו לחדרו. הוצאתי את החבילה, והוא הסתכל עליי מבולבל.

״תפתח.״ אמרתי, הוא עשה כדבריי ופתח את החבילה, מוציא ממנה את הקלטת. ״תכניס למחשב.״ אמרתי, הוא הנהן במעט בלבול ועשה כדבריי.

בן רגע פרצופה של לוסי הופיע על המחשב, מקס הסתכל עליי מבולבל, ואני הנהנתי, מסמן לו לכך שיפעיל את הסרטון.

'מקס. שוב, עוד בובה. כשאני חושבת על זה, לג׳ק יש הרבה בובות. הוא יכול לנהל תיאטרון בובות.

אוי מקס. יכולת להיות נער טוב. שיער ברונטי, עיניים תכולות, טוב בלימודים, אבל, לא.
היית חייב להרוס לעצמך.
להצטרף לחבורה של מפגרים בכדי להציק לקורבן הנוכחי שלכם, עד שיבוא הקורבן הבא.

אני כן חייבת לציין משהו לטובתך. לא קיללת אותי אפילו פעם אחת. המכות לא מעניינות אותי, אני כבר רגילה להן.

הקללות. הקללות הן נוראיות. אבל אתה, אף לא פעם אחת.

אני מודה לך על כך, בצורה כלשהי.

מקס, אני מקווה בשבילך שתפסיק להיות אחד מהם, כי אתה עוד יכול לצאת מזה.
רק אתה תוכל להוציא את עצמך מזה, לא אף אחד אחר.

להתראות, מקס קורדון.
עד העולם הבא.'

בזמן הסרטון הוא היה מבועת, משותק למסך, וכשהוא הסתיים הוא מיד הפנה את מבטו אליי, מסתכל עליי בבהלה.

״מה, מה זה אמור להיות?״ הוא גמגם, מבוהל. הוא היחיד שבאמת הראה שהוא מבוהל, למרות שאני יודע שגם האחרים מבוהלים.

״לוסי הקליטה את זה, לפני שהיא התאבדה. לא רק לך. לאנשים שהיו הגורמים להתאבדות שלה.״ אמרתי. 

חוסר טקט גמור. אני יודע. אבל איבדתי את הטקט והנימוס שלי כשהיא הלכה.
היא הלכה ולקחה איתה את כל מה שאני.
נשארה רק קליפה חיצונית עלובה.

״אני, אני..״ הוא גמגם, שם את ידיו על ראשו ועוצם את עינייו בחוזקה. ״אתה יכול בבקשה ללכת? אני צריך להיות לבד.״ הוא אמר.

״כמובן.״ השבתי, וקמתי ממיטתו. ״היה נחמד להתארח, מקס.״ אמרתי בקול סרקסטי. כאשר יצאתי מהחדר, שמעתי ניפוץ זכוכית, וחיוך עלה על שפתיי.

ארבע- נפל למטה.

--

מצטערת על האיחור, עשיתי עבודה עם חברות ושכחתי מזה לגמרי :>

מטרה:
23 הצבעות בפרק הזה ובפרק הקודם
23 תגובות בפרק הזה ובפרק הקודם

All the love. H